…כי אם מפצילים את הבלנדר ללא המנטה, אז הוא מתפוצץ.

חברי הטוב איתי שאל אותי היום חידה: 100 אנשים נכנסים אחד-אחד למטוס עם 100 מושבים. לכל נוסע יש כרטיס עם מקום מסומן, אבל האדם הראשון בתור שכח את הכרטיס, אז הוא מתיישב במקום אקראי. מאותו רגע, כל נוסע שנכנס ניגש לכיסא המיועד לו; אם הוא פנוי – הנוסע מתיישב עליו. אם הוא תפוס – הוא מתיישב על כיסא אקראי אחר.
אתה הנוסע האחרון. השאלה – מה הסיכוי שכשתכנס למטוס המושב שלך יהיה פנוי?

(אלו מכם שרוצים מוזמנים קודם לפתור לבד ואז להמשיך הלאה)

אוקיי, פתרתי/התייאשתי ואני רוצה להמשיך לקרוא!

זה זמן רב שאני רוצה להחליף את שרת "הצתה מאוחרת". הסיבה העיקרית היא שהוא מפריע לי לישון בלילה: הוא יושב אצלי בחדר ועושה המון רעש. מכיוון שאני חסיד של פתרונות זולים ככל האפשר, זה מחשב ישן מאוד שאימצתי כשבעליו הקודמים התייאש מהאיטיות המופלאה. האמת היא, שאם לוקחים בחשבון את צריכת החשמל של המפלץ הזה, אז הוא בכלל לא זול – פשוט העלות היא נסתרת: נחבאת בחשבון החשמל בין המקרר למכונת-כביסה.

אז מה עושים…? לאחר התלבטות קלה החלטתי לנסות להרים שרת על נטבוק, וספציפית על Acer Aspire ONE, מבוסס על מעבד Atom של אינטל. "נטבוק", למי שלא יודע, זה מחשב נייד פיצפון, קל (990 גרם), חלש יחסית וזול יחסית (1500 ש"ח), שבעיקרון מיועד לגלישה בסיסית באינטרנט ואימייל.
אבל לעשות ממנו שרת…? האם מחשב שנחשב "חלש" יכול לעמוד בעומס? תחושתי היא שכן. אם עד עכשיו הסתדרתי עם פנטיום 3 מעפן, פסגת הטכנולוגיה של 1999, אז אחרי עשר שנים מעבד בתחתית ה-low-end אמור להיות מספיק טוב. מה גם שמעבד ה-Atom הוא לא רע בכלל בהשוואה למעבדים ישנים.

בנוסף, יש לא מעט יתרונות לכך שהשרת הוא נטבוק:

1. הוא שקט. כאילו, דממה מוחלטת.
2. הוא חסכוני מאוד באנרגיה.
3. לא צריך אל-פסק: יש בטריה. הופס חסכנו 500 ש"ח.
4. הוא ממש פצפון ולא מתחמם בזמן פעילות נורמלית
5. במקרה הצורך יש לו מסך ומקלדת בילט-אין
6. הוא לא מחובר לכלום פרט לחשמל, מה שמקנה לו ניידות גבוהה

חסרונות:

1. הוא כל כך קטן וחמוד שבא לך לקחת אותו ולא להשאיר אותו בתור שרת.
2. לפחות בינתיים, לא הצלחתי לפענח איך לסגור את המסך בלי שהוא יכבה אוטומטית אחרי זמן מה.
3. קשה לו עם מולטי-טאסקינג. ספציפית, אם רוצים לקמפל עליו משהו – שום דבר אחר לא מגיב. בהקשר הזה, הפנטיום 3 היה קצת יותר מוצלח. פתרון טוב הוא לא לקמפל

יש לציין שאני קניתי גירסה עם כונן קשיח "קלאסי". יש גם נטבוקים עם כונני ssd, מה שמוריד עוד יותר את צריכת החשמל והרעש, כשהמחיר הוא נפח אחסון קטן יותר. יום יבוא ויצאו לשוק נטבוקים עם ssd בנפח גבוה, מה שנותן את כל היתרונות אבל בוודאי יעלה את המחיר, לפחות בהתחלה.

לסיכום – בואו נגיד שזה ניסוי. כרגע הוא מריץ שני בלוגים וגלריה, וכל עוד לא מקמפלים שום דבר הוא מגיב במהירות טובה יותר מהשרת הקודם. אם רק אמצא דרך לסגור אותו בלי כיבוי אוטומטי, אוכל לדחוף אותו באיזה פינה כאן ולשכוח ממנו לגמרי.

זוכרים את "מלך האריות"? זה השם העברי שניתן לסרט "The Lion King" של וולט דיסני מ-1994. תמיד הטריד אותי, למה קוראים לו "מלך האריות" אם הוא המלך של כל החיות, ולא רק של האריות. הסרט לא משאיר מקום לספק – יש סצינה מפורסמת שבה כל חיות הג'ונגל, מצב ועד פיל, משתחוות למלך האריה.

לדוברי האנגלית שבינינו ברור שהכוונה בשם הסרט היא "המלך-האריה", אני מניח שלמתרגמים זה נשמע צולע. "מלך החיות" אמנם נשמע פחות צולע – אולם בוודאי מטעמי מרקטינג חייבים שיהיה "אריה" בנטיה כלשהי בשם הסרט… אז זה משאיר "מלך האריות", למרות שמבחינת המשמעות זה סתם לא נכון.

אז זה הסבר אחד. אבל יש עוד הסבר. מקור הבלבול הוא בכך שאנו רגילים לראות במילה "Lion" שם עצם. ואז הניתוח שלנו של השם "The Lion King" מניח שיש שני משתתפים, ה-Lion מחד וה-King מאידך, ולא לגמרי ברור לנו איזה יחסים יש בין השניים – אז אנחנו בוחרים בסמיכות המוכרת לנו מהעברית, כאילו היה כתוב "The Lions' King". זאת בעוד שבפועל, בהקשר הזה, Lion הוא דווקא שם תואר שמשמעותו "בעל התכונה: שהוא אריה", והוא מתחלף עם white, old, French וכו'. וכמובן ש-"The French King" הוא מלך צרפתי, ולא בהכרח מלך של צרפתים. יוצא שלמרות שאנחנו מכירים את הדגם "תווית – שם תואר – שם עצם", קשה לנו להלביש אותו על "The Lion King" בגלל ההנחה שלנו לגבי המילה Lion.

שתי דוגמאות נוספת באותה קבוצת התחלפות ממש הן "The Boy King", שהיה ילד בעצמו אבל מלך של כל מצרים, וגם "The Scorpion King" – שאף הוא תורגם למרבה הזוועה (שלי) כ-"מלך העקרבים".

זו בדיוק הבעייתיות בשימוש במילון. המילון מניח מראש קיומם של חלקי-דיבר מסוימים, ומתייג מילים בתור חלקי-דיבר גם בלי ההקשר שבו הן מופיעות. אני בספק (ותקנו אותי, לא בדקתי) אם Lion, Boy וכו' מופיעים במילון האנגלי בתור שמות-תואר, למרות שבהקשר שלנו זה בדיוק המצב.

(*אגב: בוודאי יש ביניכם כאלה שיטענו שגם בהקשר הזה Lion הוא שם-עצם, ושמדובר ב-dvandva, כמו singer-songwriter וכדומה. אני לא חושב שזה המצב, כי Lion ו-King הם לא באותו מעמד, אבל זה נושא לויכוח אחר.)

אני קורא בימים אלה את "Windows Internals". ספר מעניין למי שזה מעניין אותו, אגב. מה שצד את עיני הוא הרטוריקה שבה משתמשים המחברים – אנשי מיקרוסופט, כמובן – ובמיוחד הקטע הזה, העוסק בהעברה של רכיבים מסוימים במערכת ההפעלה "חלונות" ממקום אחד למקום אחר. (למבינים שביניכם – מ-user mode ל-kernel mode).

להלן תרגום חופשי, חף מפרשנות, של קטעים נבחרים מהפיסקה הראשונה:

האם Windows הוא פחות יציב כאשר הרכיבים הללו נמצאים במקום החדש?
ישנם אנשים שתוהים האם העברת הרכיבים הנ"ל הורידה את היציבות של המערכת. [...] בעבר, באגים ברכיבים הללו גרמו לכך שהמערכת תקרוס, [...] ואילו היום במקומם החדש – הבאגים גורמים למערכת לקרוס מהר יותר.

? ? ?
לא, חס וחלילה, תיקַנּו את הבאגים שגורמים למערכת לקרוס – אלא העברנו אותם למקום קריטי יותר, שבו הם גורמים יותר נזק, ואז המערכת קורסת יותר מהר. כמה יפה מצידנו שאנחנו חוסכים לכם זמן.

Here's Microsoft for you.

קיבלתי היום מאמזון מנה גדושה של Lisa Loeb, בדמות הגירסה המחודשת של האלבום הותיק "The purple tape" באיכות דיגיטלית משובחת, בתוספת עוד שעה של ראיונות. אין כמו הפעימה שהלב מחסיר כשלוחצים לראשונה על "פליי" בדיסק חדש של אמן אהוב. את רוב השירים אני מכיר, אבל הפעם בעיבוד צנוע – רק שירה וגיטרה.

אני משועשע מצפייה ב-"אמריקן איידול". מעבר לזה שיש שם אנשים ממש מוכשרים, ואני קצת מאוהב בדייויד ארצ'ולטה, אני מקבל הנאה פרוורטית מלראות את האנשים האלה פורצים בבכי קורע לב עם ההדחה. במיוחד כשזה מגיע להם (ספויילר).

במסגרת החזרה לילדות, קניתי לי נינטנדו DS. במסגרת היותי אני, הוא כבר מריץ לינוקס. אבל בלי קשר, נחשפתי דרכו לז'אנר חדש (לפחות לי) של משחק – משחקי עריכת דין. כן כן, מדובר על סדרת משחקי Ace Attorney היפנית, שבה עלינו לחקור עדים, ללחוץ עליהם ולהציג עדויות בתזמון המתאים, והכל באווירת מנגה משעשעת. מה משעשעת? קורעת! סוף סוף משחק שיוצא מגבולות ה-RPG – FPS – RTS – Adventure הסטנדרטיים. תענוג. נסו את ה-demo של המשחק האחרון בסדרה בהמשך הפוסט הזה.

ולסיום – מחרתיים מתחילה עונה חדשה של סאות' פארק. הכינו את הממחטות.

התרחש אתמול.
שיחקתי WarioWare: Smooth Moves. המשחק מורכב מכ-200 "משחקונים", שכל-אחד נמשך ארבע-חמש שניות. לרוב, השלוש שניות הראשונות מוקדשות ללהבין מה לעזאזל מצפים שתעשה, ואז לעשות אותו במשך שניה-שתיים.
נתבקשתי ע"י המשחק לעמוד בתנוחת "The Big Cheese", עם השלט צמוד למותן. על המסך הופיעה תמונה של שני אקדוחנים עומדים זה מול זה. המילה "שלוף!!!" הופיעה, ואני – בלי לחשוב פעמיים – שלפתי.

מתוך הוראות הבטיחות של נינטנדו:
‏Wear the wrist strap. (…) Wearing the wrist strap will help prevent the Wii Remote from flying across the room if you accidentally let go of it during game play.

זה תיאור די מדויק של מה שקרה – השלט ריחף לאורך החדר, פגע בקיר שמאחורי המסך, ונחת (בנס!) על ערימת כבלים. לשלט שלום, לי עדיין קשה להתאושש מהתקף הצחוק.

יהיה משעשע אם יתברר ש-The Company ו-The Company הם אותו ארגון, לא?

מזל טוב – עשיתי מנוי ל-newsgroups (ב-newshosting, בעלות של 15$ לחודש).
לפני כמה ימים שמעתי שאחד מחברי נאלץ להריץ wine על הלינוקס שלו, לטובת הרצת alt.binz. אכן, מדובר על תוכנה מצוינת לכל מי שמחובר ליוזנט, אבל הרצת wine היא מחיר שקשה לי מאוד לשלם. חיפוש קצר בויקיפדיה העלה השוואה בין תוכנות-לקוח ליוזנט, שבה באמת נראה שהמצב על הפנים: הרוב המוחלט של התוכנות הן לחלונות בלבד; התוכנות ללינוקס עושות רק חלק קטן מהעבודה. למקינטוש, אגב, יש לקוח מצוין בשם Unison, שעולה 25$ ושווה כל סנט.
ברור לי שאני רוצה שהתוכנה שבה אני משתמש תדע לקבל קבצי nzb בתור קלט, תעשה בעצמה את כל הטיפול ב-yEnc, par2, rar, ותתן לי את המוצר הסופי בלי יותר מדי ברברת. הדבר הכי קרוב שיש בלינוקס הוא KLibido, שלא תומך ב-par, וגם הוא שייך ל-KDE שזו סוג של סטייה. נותרה רק ברירה אחת – לקוח מבוסס רשת.
החלטתי לנסות את Ninan. מדובר על פרוייקט קוד-פתוח בג'אווה שמריץ שרת web מקומי קטן, ודרכו אפשר לנהל את הגישה לקבוצות-הדיון. על חלונות זה עובד ישר כמו שזה, על לינוקס הוא מסתמך על התוכנות unrar ו-par2repair. בג'נטו, מספיק להריץ emerge unrar par2cmdline לפני ההתקנה, וזהו. מה אומר, בלי חוכמות – זה עובד, כמו שעון. "מעלים" קבצי nzb לאתר המקומי, והוא כבר דואג לעשות את כל השאר.
הערה קטנה על בטיחות: חשוב מאוד לשנות את שתי הסיסמאות שמגיעות עם התוכנה, וחשוב אף יותר לסגור את פורט 9090 ב-firewall, כדי למנוע גישה מאנשים שהם לא אתם. אם אתם נורא רוצים לאפשר לעצמכם גישה מרחוק ל-ninan, עדיף לעשות SSH tunneling לפורט המדובר.
אז נכון שגם ג'אווה זה סוג של סטייה, אבל אני מעדיף את ה-VM של ג'אווה על פני wine בכל יום בשבוע.

נניח שאני הולך לקולנוע. בחרתי ללכת ל-"הצגה של שבע וחצי", שמתחילה בערך ברבע לשמונה עם כעשרים דקות של פרסומות, על מסך ענק, מול קהל שבוי שכסאותיו מכוונים היישר אל המסך. בשלב הזה אני מוציא כיסוי עיניים, נגן mp3 ואזניות, כי לי יש אלרגיה חריפה לפרסומות. אני מסיים לכסות את עיני ולאטום את אזני, כשלפתע ניגש אלי פקח מטעם הקולנוע, ודורש ממני לשלם מחיר כפול על הכרטיס, מכיוון שבכך שאיני צופה בפרסומות אני מונע הכנסה לגיטימית מבית הקולנוע.

מרגיז? מרתיח? אני לא בטוח: נגיד שכולם היו עושים כמוני, ושולפים כיסויי עיניים עם תחילת הפרסומות. תוך זמן קצר המפרסמים היו מוותרים על הפרסומות בקלונוע, ומחיר הכרטיס בלית-ברירה עולה מ-35 ל-70 ש"ח, וכך אמנם מצד אחד לא היו פרסומות אך מצד שני לא היה קהל שמוכן לשלם. כולם מפסידים, חוץ מאלו שמוכנים לשלם הרבה מאוד כדי להמנע מצפייה בפרסומות. כצופה יחיד מבין מאות היושבים באולם, האינטרס שלי הוא שכל האחרים מלבדי דווקא כן יצפו בפרסומות, כדי שמחיר הכרטיס יישאר זול.

בדילמה דומה נתקלתי (דרך סלאשדוט) באתר המוקדש לחסימת הדפדפן פיירפוקס: הטענה המועלית היא שגולשים שצופים באתרים אך משתמשים בתוספים לדפדפן שחוסמים את הפרסומות – הינם לא פחות מאשר "גנבי תוכן". הפתרון שמציעים מנהלי האתר הנ"ל הוא לחסום גישה לאתר מדפדפן פיירפוקס.

עבור המשתמשים התמימים, הפתרון הטכני המיידי הוא פשוט ולא-מעניין – להחליף את ה-useragent, כך שהאתרים יחשבו שהדפדפן שלכם אינו פיירפוקס אלא משהו אחר. אבל לדעתי אין שום סיבה להשתמש בפתרון הטכני. ברגע שאתר חוסם משתמשי פיירפוקס מכיוון שרוב משתמשי פיירפוקס לא צופים בפרסומות שלו – הוא מצהיר הצהרה: מערכת היחסים שלנו היא כזו שבה קודם כל אתם מתחייבים לצפות בפרסומות אצלי באתר, ואח"כ אני אנסה לספק לכן תוכן ברמה שעליה אני לא מוכן להתחייב. זה לא מאוד שונה ממודל הזמנת המינימום במסעדות, עליו כתבתי בעבר.

מבחינתי, אתר שלא מוכן שאני אגלוש אליו – גם אם אין לי חוסם פרסומות – לגמרי לא מבין את יחסי הכוחות בינינו: אני הלקוח, והוא העסק. הוא מנסה לשכנע אותי, ואני מתלבט. הוא מנסה לתפוס זמן-מסך אצלי, ואני צריך לשקול אם לתת לו תשומת-לב או לא. הוא חוסם לי את הדפדפן?! אני לא אטרח לצפות באתר שלו, לעולם. אני לא אחליף את הדפדפן שלי כדי שאוכל לצפות בפרסומות הקדושות שלו, שמבחינתו הן תנאי כניסה לאתר. יותר מזה, אם הוא צריך לכפות את הפרסומות שלו על הגולשים, כנראה שהתוכן שלו לא עד כדי כך מעניין.

כדי שלא אצא חומוס פעם נוספת, אציין שאחת התיאוריות הנפוצות ברשת היא שהאתר הנ"ל הוא בעצם פרסומת מחוכמת לתוסף מסוים לחסימת פרסומות. ממה שראיתי בקבוצות דיון שעסקו בנושא – אם זו פרסומת, היא עובדת: יש לא מעט גולשים שלא הכירו את התוסף הנ"ל והתחילו להשתמש בו לאחר שקראו על אפיזודת החסימה.