לפני כמה ימים הזמנתי במסעדה בירושלים "סלט ירקות עם טחינה גולמית". קיבלתי, אכלתי, ובזמן האכילה באה המלצרית לשאול אם הכל בסדר ואם טעים לי. עניתי לה ברצינות שהסלט מתוק לי מדי. תגובתה היתה בשאלה – "אתה מכיר את הסלט שלנו?" ונמשך בהסבר על זה שהטחינה הגולמית מתוקה, ויש לזה טעם של חלווה, ושלא כולם אוהבים, ושכדאי היה לי לבקש בצד אם אני לא אוהב.

מה שמעצבן פה זה השאלה – "אתה מכיר את הסלט שלנו?" – המשפט הזה מעביר את האחריות מהמסעדה ללקוח. אני חשבתי שהמסעדה צריכה לעשות סך הכל שני דברים:

1. להכין מנות טעימות
2. להכין תפריט ברור

אבל מסתבר שהיום דווקא הסועד צריך להכין שיעורי בית ו-"להכיר" את המנות ואת הדרך הספציפית שבה המסעדה מכינה אותן.

השאלה הזאת בלבלה אותי, והתשובה האוטומטית שלי היתה "לא" – כי מעולם לא הזמנתי את המנה הזאת. לאחר מכן חשבתי על זה – מה יש להכיר…?! סלט עם טחינה גולמית, השם ישמור, איך כבר אפשר לקלקל את זה? אני מכין לעצמי אינספור סלטי-ירקות עם טחינה גולמית, וזה אף פעם לא יוצא לי מתוק.

(אגב – חותכים לקוביות 4 עגבניות, 4 מלפפונים, חצי בצל סגול. מוסיפים שלוש שיני שום כתושות, וחבילת פטרוזיליה שלמה (!!) שהעברתם בפוד-פרוססור וקצצתם לאבק, שתי כפות טחינה גולמית "אל-גמל", כמה אגוזי-מלך ששברתם בידיים, מיץ מחצי לימון, שמן-זית והמון מלח. מערבבים, זה מספיק לשני אנשים בכיף.)

אז איפה היינו? כן. שימו לב איך מצד אחד הצוות הוא "אכפתי" ו-"מתעניין" האם טעים וטוב לך, מצד שני אם לא טעים לך זה כי אתה לא מספיק אנין בשביל "המנה שלנו", שאותה אתה לא "מכיר". כמה שזה רחוק מ-"הלקוח תמיד צודק".

השאלה הזאת, "אתה מכיר את המנה?", היא חצופה ומתנשאת. היא נועדה להוציא את הלקוח משיווי-המשקל, לגרום לו להרגיש שזו בעצם אשמתו שלא טעים לו, ושהמסעדה יודעת יותר טוב ממנו מה הכוונה ב-"סלט ירקות".

קפצנו היום ל-"אלדו" במדרחוב. ביקשתי מהמוכרת כדור אחד. היא שאלה, בכוס או בגביע? אמרתי, בזה שהוא לא הוופל. קיבלתי. אני בא לשלם, ומגלה שהמחיר הוא 17 ש"ח על "גלידה שני-טעמים". שאלתי, איך קרה שקיבלתי שני כדורים? ביקשתי כדור אחד.
מה מסתבר? באלדו הוציאו את ספרי המניפולציות המאובקים ביותר, ורקחו את התרגיל הבא: אין יותר "כדור אחד", "שני כדורים", "שלושה כדורים", במקום זה יש "מנה בינונית" שבה יש שני טעמים, ו-"מנה גדולה" שבה יש שלושה טעמים, ולמטה למטה מתחבאת "מנת ילדים" שעולה 11 ש"ח ובה יש כדור אחד.
מה ההבדל? שכשלקוח מבקש "כדור אחד" כמו שאני ביקשתי, אז נותנים לו את המנה הבינונית – כי הרי לא ביקשתי במפורש "מנת ילדים"…!

לדעתי הם חצו פה את הקו האדום של ההגינות הצרכנית. באופן כללי אני חושב שזה בסדר כשקוראים לגדלים "ענק", "ענק יותר" ו-"הכי ענק". הבעיה מתחילה כשלקוח אומר "כדור אחד", שזה מושג נפוץ ומקובל בגלידריות, ומתעלמים מבקשתו במופגן בגלל טריק סמנטי.

יום חמישי, 20:10, בכניסה לתיאטרון בירושלים. צעירה מחזיקה בלוק-נייר ועט. בנייר – רשימת חתימות וכתובות אימייל.

- "שלום, אני מהתנועה לא###ת ה###ון. תרצה לחתום על עצומה נגד השחיתות"?
- מה תעשו עם זה?
- "זה ייתן לנו כח."
- איך בדיוק זה ייתן לכם כח?
- "כי יהיו מאחורינו הרבה אנשים, אלה שחתמו על העצומה הזאת."
- אז זה רק בשביל הידיעה שלכם, שיש אנשים שתומכים בכם?
- "לא, זה באמת נותן לנו כח אם הרבה אנשים חותמים."
- מה בדיוק ייתן לכם כח בחתימה שלי? אתם הולכים לפרסם את זה?
- "לא"
- אתם מתכוונים להגיש את זה למשהו?
- "לא"
- אז מה בדיוק אתם הולכים לעשות עם העצומה הזאת? מה הולך לקרות עם רשימת החתימות והאימיילים האלה?
- "זו גם דרך בשבילנו להגיע לחברים חדשים."
- יפה. כלומר, מה שקורה עם הרשימה הזו, זה שהיא מועברת למישהו בתנועה לא###ות ה###ון ששולח לכולם אימיילים ומציע להם להצטרף כחברים לתנועה.
- "אמממ…"
- תודה רבה. אני לא חותם.

חברת פלאפון מציעה השנה מסלול ממש מדהים לסטודנטים. אם משווים עם מבצעי סטודנטים של הרשתות האחרות, רואים שפלאפון היא הזולה ביותר עבור סטודנט כמוני – שמדבר כ-120 דקות, שולח כ-120 סמסים, ולא גולש או דברים כאלה.

הבעיה היא שפשוט אי אפשר לקבל את המבצע הזה. תאמינו לי, ניסיתי. זה התחיל מנקודת השירות של פלאפון בנתב"ג, עם המוכרת התמימה:

שיחה ראשונה, מוקד פלאפון בנתב"ג, פקידה תמימה
אני: שלום! אני נוסע לחו"ל וצריך פלאפון.
פקידה תמימה: בסדר. אז אתה יכול לשכור מכשיר זמני, או בהזדמנות זו לשדרג למכשיר ברשת החדשה של פלאפון.
אני: אוקיי, כמה יעלה לי לשדרג?
פקידה תמימה (בודקת): בוא נראה… יש מבצע מעולה "משתלם לסטודנט" – 63 ש"ח לחודש ל-125 דקות ו-125 סמסים. בנוסף צריך מכשיר, והזול ביותר יעלה לך 39.90 לחודש.
אני: מעולה! תרשמי אותי.
פקידה תמימה: בסדר, אני רושמת. אנא המתן.
(אני ממתין)
פקידה תמימה: צר לי, אבל יש בעיה – אנחנו לא פתוחים למבצע.
אני: מה?! מה זה אומר?
פקידה תמימה: זה אומר שאתה לא יכול לשדרג למבצע סטודנטים בנתב"ג. אני מציעה שתעשה את השדרוג במקום אחר כשתחזור לארץ.

כבר אנחנו רואים את שורש הבעיה – "פתוחים למבצע", על משקל "פנויים להובלות". נכון, יש כזה מבצע. נכון, אלה המחירים, ואלה המכשירים, ויש פה מחשב, ואני פה ואתם פה, אבל אנחנו לא יכולים לסגור עיסקה כי אתם לא "פתוחים למבצע". אבל, המבצע באמת מבצע מעולה, אז אני ממתין עד חזרתי לארץ.

שיחה שניה: מרכז השירות והמכירות הראשי של פלאפון בירושלים, פקידה קצרת-רוח

לאחר המתנה של חצי שעה, אני מגיע סוף סוף אל דלפק המכירות.

אני: שלום, התחלתי בנתב"ג תהליך של שידרוג למבצע סטודנט, אבל היתה בעיה בנתב"ג ואמרו לי ללכת לשדרג במקום אחר. אז באתי.
פקידה קצרת רוח: אנחנו לא פתוחים למבצע פה.
אני: מה…?! אבל… בנתב"ג אמרו לי שרק הם לא פתוחים למבצע!
פקידה קצרת רוח: מבצע סטודנטים זה רק בנקודות המכירה, למשל פה בקניון הדר, אתה יכול ללכת לשם עכשיו.
אני: אי אפשר לעשות את זה בטלפון?
פקידה קצרת רוח: לא.
אני: אבל… באתי לפה, ואתם מרכז המכירות הראשי! וחיכיתי בתור!
פקידה קצרת רוח: אבל אנחנו לא פתוחים למבצע.

שיחה שלישית: דוכן פלאפון בקניון הדר, ירושלים, פקידה אלימה
אני: שלום. אני רוצה את המבצע סטודנטים שלכם. אמרו לי בנתב"ג שזה 63 ש"ח ועוד 39.90 על מכשיר לחודש.
פקידה אלימה: אי אפשר! בנתב"ג הם לא פתוחים למבצע אז הם לא יודעים מה הם אומרים! רק אנחנו, אלה שפתוחים למבצע, יכולים להגיד לך כמה זה באמת עולה.
אני: אז כמה זה באמת עולה? מה המבצע?
פקידה אלימה: קודם כל, זה קו חדש, אתה לא יכול להשתמש במספר הקיים שלך. דבר שני, זה באמת 63 ש"ח לחודש, אבל אנחנו מחייבים אותך לרכוש חבילת גלישה ב-29.90 נוספים.
אני: אני לא רוצה להחליף מספר. אני רוצה להשתמש במספר הקיים שלי. ואני לא רוצה חבילת גלישה.
פקידה אלימה: אי אפשר להעביר מספר! מה שאתה יכול זה במקום זה לשלם 150 ש"ח לחודש ולקבל המון דברים שאתה לא צריך! (*)
אני: אבל… אני רוצה את המבצע סטודנטים, שעולה 63+39.90 לחודש…
פקידה אלימה: לא כדאי לך! אתה יכול להצטרף למסלול "פראייר הזהב פלוס", לשלם 799.99 לחודש ולקבל מאיתנו חבילה של בולי-דואר לשימוש בכל חלקי הארץ למעט אלה שמתחילים באותיות בכל"ם! (**)
אני: אם זו ההצעה, אז לא תודה.

(בינינו, גם לא האמנתי לה. הרי אני יודע שיש מבצע סטודנטים. החלטתי לנסות בטלפון:)

שיחה רביעית – 20:55, מוקד מכירות טלפוני של פלאפון, פקידה ממהרת
פקידה ממהרת: פלאפון שלום, שדרוג או מכירה?
אני: אה… שדרוג.
(צליל)
(10 דקות מוסיקה)
(ניתוק)

שיחה חמישית – 21:05, מוקד מכירות טלפוני של פלאפון, קריין רדיופוני
קריין רדיופוני: מוקד המכירות סגור כעת. שעות הפעילות הן בין שמונה בבוקר לתשע בערב.

שיחה שישית – 9:30, מוקד מכירות טלפוני של פלאפון, פקידה אדיבה
אני: שלום, אני מתקשר לבקש פרטים על המבצע שלכם לסטודנטים.
פקידה אדיבה: אני מצטערת אבל אני לא יכולה לתת לך פרטים על המבצע כי גם אנחנו לא פתוחים למבצע.
אני: תגידי, את יכולה להסביר לי מה זה אומר…? אתם מוקד המכירות של פלאפון, איך אתם לא יודעים להגיד לי מה המבצעים של עצמכם…?
פקידה אדיבה: ככה זה, מבצע סטודנטים זה רק בנקודות המכירה.
אני: ואפשר להתקשר לנקודת המכירה…?
פקידה אדיבה: רק רגע.
(ניתוק)

שיחה שביעית – מוקד מכירות טלפוני של פלאפון, פקידה אדיבה
פקידה אדיבה: שלום, זו שוב אני.
אני: שלום! אז לגבי המבצע סטודנטים -
(ניתוק)

אני מתייאש ומחליט לעבור למתחרים:

שיחה שמינית – מוקד מכירות טלפוני של רשת מתחרה, פקיד צח-לשון
אני: שלום, אני סטודנט שמדבר כך וכך דקות.
פקיד צח-לשון: אוקיי, יש מסלול סטנדטי כזה וכזה שעולה 108 ש"ח לחודש.
אני: תודה, תרשום אותי.
פקיד צח-לשון: השליח יהיה אצלך תוך 24 שעות.

שיחה תשיעית – מוקד שימור לקוחות של פלאפון, פקידה רהוטה
פקידה רהוטה: שלום, אני רואה שאתה רוצה לעבור לחברה אחרת. אני רוצה להציע לך את מבצע הסטודנטים שלנו, שיכול מאוד להתאים לך, וגם לצרף אותך למסלול "חנופה זולה פלוס", במסגרתו אנחנו שולחים לך פרחים ועוגיות שוקולד ללא תשלום נוסף! (**)
אני: תודה רבה, אבל אני לא פתוח למבצע…!

(*) (זה לא הניסוח המדויק שבו היא השתמשה)
(**) (אוקיי, לקחתי קצת חירות יצירתית כאן. ואין מסלול כזה)

לפני שנתיים כתבתי כאן על אופנת המסכים ה-"מבריקים" של מחשבים ניידים. טענתי, ואני עדיין טוען, שהמסכים הללו הם נחותים יחסית למסכי "מט". לצערי כמעט שאי אפשר להשיג היום מחשב נייד עם מסך שאינו מבריק.

לפני מספר ימים הודיעה חברת "אפל" על הדגמים החדשים של סדרת הניידים החזקים שלה, Macbook Pro. הצצתי היום במפרטים של הסדרה החדשה, וראו זה פלא -

- דגמי ה-13" וה-15" באים רק עם מסך מבריק.
- רק את דגם ה-17" אפשר לקבל עם מסך מט – בתוספת 50 דולר.

המסקנה – כפי שתמיד טענתי, המסכים המבריקים הם סתם זולים יותר. והנה אנחנו גם מקבלים תג מחיר, לפחות באפל.

לפני כמה חודשים השיקה חברת "פלאפון" את הרשת החדשה שלה, מבוססת GSM, המאפשרת לחברה למכור ללקוחותיה מכשירים מגניבים מתוצרת נוקיה, לתת להם לנדוד לחו"ל עם המכשירים שלהם במקום להחליף למכשיר זמני בשדה-התעופה, ועוד.

אני לקוח פלאפון, ולי יש מכשיר ברשת הישנה. הרבה זמן לא השתמשתי בו, כי היה לי טלפון מהעבודה, אבל החל מלפני חודש חזרתי להשתמש בו. למרבה הפתעתי גיליתי שאין לי קליטה כשאני בבית. ברגע שאני מתרחק 30 מטר מהבית, לכל כיוון, יש קליטה ואפשר לדבר. זה די מגוחך.

דיברתי עם פלאפון, הם בדקו עם מחלקת ההנדסה שהסתכלה על פריסת האנטנות בשכונה שלי, והם טוענים שיש לי תקלה במכשיר. כדי לתקן אותה עלי לשלם 600 ש"ח (!!), או מאידך לרכוש מכשיר ברשת החדשה של פלאפון ב-25 ש"ח לחודש עם התחייבות לשנה וחצי. יש לציין שהם הגיעו למסקנות האלה בלי לבדוק לי את המכשיר.

אני אישית חושב שאין לי בעיה במכשיר. המכשיר הזה ישב אצלי במגירה, מוגן מכל רע, לא נרטב ולא נפל. מה גם שהוא עובד מכל מקום שהוא לא הבית שלי. אני חושב שכל מכשיר ברשת הישנה לא קולט מהבית שלי. לדעתי הבעיה היא ברשת של פלאפון.

אם אני צודק, אז לדעתי אני לא צריך לשלם אפילו שקל אחד על "הזכות" לבצע שיחות מהבית שלי. ולא, אני לא רוצה לעבור לרשת החדשה. אני לא צריך דור 3.

האם מישהו נתקל בבעיה דומה?

האם יש מישהו מקוראי שיש לו פלאפון מהדור הישן, ומוכן לבוא לבקר אותי ולנסות לבצע שיחות מהבית שלי? השקשוקה עלי.

עדכון (31.5): דיברתי היום בעצמי עם המחלקה ההנדסית בפלאפון. הם הסבירו לי בדיוק איך הם בודקים את הבעיה, ושכנעו אותי שהבעיה היא מעבר לכל ספק בעיה במכשיר שלי, ושאין סיכוי שתהיה לי קליטה סבירה עם המכשיר שברשותי. בנוסף, מסתבר שבניגוד למה שחשבתי בעיית הקליטה היא לא רק אצלי בבית, אלא בכל מקום שבו הקליטה היא קצת חלשה.

נחמד לדעת שתיאוריות הקונספירציה שלי הן מוטעות. עכשיו נשארת השאלה, מה אני עושה עם המכשיר הלא תקין שברשותי? בתור התחלה אבדוק את אופציית "הצלבת הקו" שהציעה המגיבה שרון. אם זה מספיק זול, אני אלך על זה.

בוודאי יצא לכם להתקל במונח "אומגה שלוש", שמככב בפרסומות ועל גבי אריזות של מוצרים שטוענים כי הם "בריאים". להרבה אנשים כבר קשה לעקוב אחרי "מה טוב ומה לא טוב", ודי בצדק – האינפורמציה כל הזמן מתחלפת, ואיתה ההמלצות. למרות זאת, הייתי רוצה להתייחס לנושא האומגה-3 קצת יותר לעומק כדי שנוכל להתמודד עם הפרסומים על גבי המוצרים.

אם קוראים את כל ההסברים המדעיים לגבי אומגה-3, (ראו נספח בסוף הפוסט אם זה מעניין אתכם), מגיעים לשורה התחתונה הבאה: כמות האומגה-3 שיש במוצר כלשהו היא פחות מעניינת; מה שיותר מעניין זה היחס בין כמות אומגה-3 לכמות אומגה-6 במוצר. יחס של 1:1 עד 1:4 לטובת אומגה-6 נחשב ליחס טוב. כך למשל, בשמן קנולה יש יחס של 1:2 ולכן הוא נחשב "טוב" מבחינת אומגה-3, ואילו בשמן תירס זה משהו כמו 1:46, אז הוא נחשב "נורא ואיום".

הבעיה עם השורה התחתונה הזו היא שהיא שוברת את המודל המקובל של "חומרים טובים, חומרים רעים" שאנחנו רגילים אליו מאז ומתמיד. אומגה-3 זה לא מרכיב "טוב כשלעצמו" – היא מביאה לדילול הדם ומורידה את העמידות של תאים בפני קרינה. אומגה-6 אינה מרכיב "רע" – גם היא חיונית בתזונת האדם. רק האיזון הנכון בין שני המרכיבים הללו יביא לתוצאה הרצויה. כיום אצל רובנו היחס מוטה מאוד לטובת אומגה-6, וככל הנראה היינו רוצים למשוך את היחס חזרה.

לנו כצרכנים ממש קשה לקבל את האינפורמציה הרלוונטית, כי היצרנים עדיין מתייחסים אלינו במודל הישן – ואומרים לנו על מוצר שהוא "עשיר באומגה-3", גם אם יש לו יחס ממש גרוע של אומגה-3 לאומגה-6. אין פלא – היצרנים רגילים לציין: "ללא כולסטרול!" "ללא טרטרזין!" "עשיר בסידן ובויטמינים!" על גבי מוצרים, מתוך ההנחה שטרטרזין הוא תמיד "רע" וסידן הוא "טוב". במקרה של אומגה-3 המודל הישן פשוט לא מתאים, והמודל החדש הוא ככל הנראה מסובך מדי להצגה.

בואו ניקח לדוגמה את "טבעוף". טבעוף משווקת עופות במחיר קצת יותר גבוה, אבל מלווים בהסברים על דרך הגידול הנאורה של העופות, והיתרונות הבריאותיים שלו. כבר בעמוד הבית שלהם, וגם בפליירים שיש בסופר, הם מציינים שהעוף שלהם "עשיר באומגה 3", אבל חדי העין יבחינו שאי אפשר בשום צורה להבין מה היחס אומגה-3 לאומגה-6 במוצרים שלהם. אבל מה זה משנה…? הרי אם אפשר להשחיל את מילת הקסם "אומגה 3" לפרסומים, אז למה לא?

פניתי ל-"טבעוף" וביקשתי הבהרות לגבי היחס אומגה 3 לאומגה 6, אך לא קיבלתי כל מענה. שזה, אגב, דבר מטריד כשלעצמו – איך זה שחברה שמצהירה כי תשמח "לתת מענה לכל פניה, בקשה או תלונה" מתעלמת במשך חודשיים משאלה לגיטימית?

הבהרה: אני לא מנסה להגיד כאן שהמוצרים של "טבעוף" הם לא בריאים, ובוודאי איני טוען שהם משקרים. יש הרבה סיבות שאינן בריאותיות לקנות מוצרים של טבעוף – מצפוניות, סביבתיות ואתיות. אני כן טוען שגם "טבעוף", כמו יצרנים רבים אחרים, לא מציגים את הפרמטרים הרלוונטיים מבחינה בריאותית, וחבל. אולי המוצר שלהם באמת בריא כמו שהם אומרים – אז למה לא לכתוב את הפרטים?

"טבעוף" הם לא הדוגמה היחידה – נסו להסתכל בפעם הבאה על דוכן המרגרינות בסופר. חלק מהמותגים כותבים בלי בושה "אומגה-3" על האריזה, ומראים טבלה שבה יש את הכמויות של אומגה-3 וגם של אומגה-6 – כאשר היחס הוא בערך 1:8 (שזה, כזכור, רע). לפחות הם נותנים את כל הפרטים, ומשארים לצרכן לעשות את החישוב בעצמו.

ולא רק היצרנים, אפילו מדור הבריאות ב-Ynet פרסם כתבה שערורייתית על אומגה-3, שמטעה ומזיקה לקורא בשתי דרכים – ראשית, הכתבה ממליצה גם על מוצרים עם יחס גרוע של אומגה-3 לאומגה-6, ושנית – היא מנציחה את דפוס החשיבה שאומר "יותר X – יותר טוב", כאשר X הוא מרכיב הפלא התורן. טיקבקתי לכתבה (תגובה מס' 4) את השגותי לגבי הטבלה המטעה, ונתתי בתור דוגמה את אחד המוצרים שצוינו שם – שמן סויה, שהוא ממש לא מתאים למי שרוצה אומגה-3. הכתבת ענתה לי בתגובה מס' 5 שאני צודק באופן ספציפי לגבי המוצר שציינתי, אבל לא התייחסה לאמירה הכללית יותר – שהטבלה שלהם פשוט חסרת תועלת כשלעצמה, ואף מזיקה.

זה לא נורא קשה לעשות טבלה אלטרנטיבית, שמסודרת לפי היחס במקום לפי הכמות. זה כנראה כן נורא קשה, כך חושבים כולם, להבין כזאת טבלה. אנחנו הצרכנים פשוט טיפשים מדי מכדי להבין משהו יותר מורכב מ-"זה טוב וזה רע". מיצרני המזון לא ציפיתי ליותר, אבל זה קצת עצוב שגם Ynet בחר בפתרון השגוי-אך-קל-להסבר במקום לחנך את הקוראים להיות צרכנים חכמים.

נספח: מה זה אומגה 3?

התשובה הקצרה היא: סוג של שומן.
התשובה הארוכה: אומגה-3 זה שם כולל לקבוצה מסויימת של חומצות שומן בלתי-רוויות. יש עוד קבוצות של חומצות שומן בלתי-רוויות – אומגה-6 ואומגה-9 הן קבוצות אחרות.
התשובה לביולוגים: אומגה-3 זה כינוי לחומצות שומן שבהן הקשר הכפול האחרון נמצא על הפחמן השלישי מהסוף, ובאופן דומה אומגה-6 ואומגה-9. מסתבר שההבדל הזה הוא משמעותי, כי בעוד שהגוף שלנו יודע לעשות כל מיני דברים עם "הראש" של חומצת שומן, כמו להאריך אותה ולהוסיף קשרים כפולים – הגוף לא יכול לשנות שום דבר ב-"זנב" של החומצה. לכן, אם קיבלנו בתזונה שלנו שומנים עם זנב מסוג מסוים – זה מה שיהיה אצלנו בגוף, נקודה. הגוף לא יכול לסנתז אומגה-3 ואומגה-6 משום דבר.

ישנם מספר מנגנונים בגוף שזקוקים לחומצות שומן בלתי-רוויות בכדי לפעול, ואופן הפעולה שלהם הוא שונה אם החומצות הללו הן אומגה-3 או אומגה-6. קראו למשל אודות האיקוסנואידים, חלק מהמנגנון שאחראי על תגובה דלקתית ומשפיע בעקיפין על מחלות לב. מסתבר שהתגובה הדלקתית היא אגרסיבית יותר אם המצע שעליו פועל המנגנון הוא חומצות מסוג אומגה-6, מאשר על אומגה-3. זה לא בהכרח רע, פשוט שונה.

המעניין הוא שהמנגנונים הללו הם עיוורים להבדלים בין אומגה-3 לאומגה-6, ואינם יכולים בצורה סלקטיבית להעדיף אחד על פני השני. הם פשוט משתמשים במה שיש. התוצאה היא, שאם מה שאכלנו זה בעיקר סוג מסוים של שומנים – זה גם מה שייכנס למנגנונים הללו, וההשפעות שלהם יהיו בהתאם. במילים אחרות, ישנה תחרות בגוף בין אומגה-3 לאומגה-6 על "מי ייכנס" למנגנונים הללו. אם נחבר את זה למה שאמרנו קודם לגבי זה שהגוף לא יודע לסנתז כאלה חומצות, ולא יכול להפוך אומגה 3 ל-6 ולהפך – נגיע למסקנה שעלינו לשים לב ליחס שבין אומגה-3 לאומגה-6 במה שאנחנו אוכלים, כי הוא זה שייקבע מה יהיה המצע שעליו יעבדו המנגנונים בגוף.

יש לציין שבתחרות הזו בין אומגה-3 לאומגה-6, לא משתתפים סוגים אחרים של שומנים – אומגה-9 או שומן רווי. זה אומר למשל שמוצר שיש בו אומגה-3 ואומגה-9 (כמו שמן זיתולה) הוא מצוין בשביל להסיט את היחס לכיוון אומגה-3 – כי האומגה-9 לא מתחרה באומגה-3 על המנגנונים הנ"ל. כמובן שאין להסיק מכך ששומן רווי הוא מרכיב בריא ורצוי – הוא לא, הוא רק לא משתתף במשחק הספציפי הזה. בעיקרון עדיף להפחית בשומן הרווי.

לסיכום, כללי אצבע לצרכן המבולבל:

• כדאי להתרחק משומן טראנס לחלוטין – זה סוג של רעל. כל מה שכתוב עליו "שמנים צמחיים מוקשים" – זה זה.
• עדיף לצרוך יחסית מעט שומן רווי, כלומר שומן מן החי – בשר, חמאה וכו'.
• מבין השומנים הבלתי רוויים, צריך גם אומגה-9 (למשל שמן זית), גם אומגה-6 (למשל בטחינה), וגם אומגה-3 (למשל קנולה). אבל -
• רצוי להקפיד על יחס של לא יותר מ-1:4 בין אומגה 3 ל-6, (לטובת אומגה 6).

לקריאה נוספת:
Essential Fatty Acids Interactions בויקיפדיה האנגלית, שמסביר בפירוט מה קורה שם ולמה היחס חשוב.

אומגה-3 בויקיפדיה האנגלית. במיוחד שימו לב לחלק "Dietary sources"

אם אתם ממש רציניים ורוצים את המחקרים עצמם, תעברו על ה-References בשני הערכים הללו.

ספר מצוין להדיוטות על ההיסטוריה של חומצות שומניות והגילוי של אומגה-3: The Queen of Fats / Susan Allport

הא ספאם שקיבלתי לפני שבוע:

תחנת הדלק פז – מול גן סאקר הזהרה!!!

הי לכולם, להלן סיפור שקרה לאביבה חברתי. חשוב לי לספר אותו על מנת שתזהרו ותפיצו הלאה. לפני כשבועיים תידלקה אביבה בתחנת הדלק פז – בר כוכבא, בשדרות בן צבי , מול גן סאקר. בסוף שבוע שעבר האוטו (כבן שנתיים) נתקע באמצע הדרך. לאחר שנגרר למוסך התברר שמשאבת הדלק "נשרפה". במוסך, מוסך מורשה של (מאזדה) הסבירו לה שהיה בדלק אצטון שגרם למשאבה להישרף .(עלות התיקון 3000 ש"ח). לאחר שהיא ניסתה להבין איך הגיע לשם אצטון, שאל אותה בעל המוסך אם היא במקרה תידלקה לאחרונה בתחנת הדלק המדוברת. בקיצור מתברר שהגיעו אליו 30 מכוניות עם אותה בעיה. הוא הפנה אותה להנהלה הראשית של פז (שכנראה מתורגלים בענין) והם רק ביקשו לראות את תדפיס כרטיס האשראי על התדלוק ומיד הבטיחו לפצות אותה על עלות התיקון. אלמלא שמעתי היום את השיחה לא הייתי מאמינה.

הישמרו והזהירו אחרים.

וואו. איזה כיף לראות שיש חברות כמו "פז", שלוקחות אחריות על טעויות, ומפצות את הלקוחות שנגרם להם נזק בלי כאבי ראש ביורוקרטיים. הטיפול המתואר שלהם בתקלה הוא לדעתי מופת להתנהגות נכונה מול צרכנים – פשוט להחזיר את כל עלות התיקון, בלי לשאול יותר מדי שאלות. טעויות קורות, וזה בעיני מאוד חיובי שחברה מסוגלת להתמודד איתן כמו גדולה. מגיע לפז חי"ת חי"ת.

(אלא אם כן מדובר על טריק פרסומי, ואם כן – אז הוא עבד)

לפני שנה כתבתי כאן על חוויותי מפסטיבל "ג'אז בים האדום". למרות אותה חוויה קשה, נסעתי השנה שוב לאילת, וראו זה פלא: דברים לפעמים משתנים. למשל, במקום "כסף המונופול" שהכריחו אותנו לקנות בשנה שעברה ולשלם איתו בדוכנים, אפשר היה לשלם בכסף אמיתי. אולי ההבדל המשמעותי ביותר מבחינתי היה ביטול שיטת הצמידים המזעזעת עבור סטודנטים: השנה קיבלנו תג גדול עם שרוך לנשיאה על הצוואר, כשצריך בכל כניסה גם להציג תעודה מזהה עם תמונה. בעיני זה לגיטימי, ואני הייתי מאוד מרוצה. צעירים מתחת לגיל 21 עדיין קיבלו אזיקונים, אבל לא שמעתי אותם מתלוננים.

המחירים, אגב, קפצו – מ-600 ש"ח לכרטיס "סטודנט-זהב" בשנה שעברה ל-750 ש"ח השנה, עליה של 25%. זוהי עלייה משמעותית, אולם כפי הנראה השנה נשברו שיאי כניסה לפסטיבל, אז כנראה שהציבור עמד בגזירה. נקווה שבשנה הבאה המחירים לא יעלו שוב.

ההופעות היו, סך הכל, טובות – השנה האורחים מחו"ל נתנו הופעות מעולות ודווקא הישראלים קצת איכזבו (בניגוד לשנה שעברה שבה הישראלים פיצצו). היוצאים מן הכלל היו רועי רז ואנסמבל "קדמה וימה", וחמישיית "שוריקו" המצויינת (בלינקים יש דוגמיות להאזנה). חוץ מזה ה-Jam Sessions עברו ממלון ה-"ריביירה" למלון ישרוטל ים-סוף, ובנוסף קיבלו באי הפסטיבל גם כניסה חינם לחוף ה-"ריף", אותה לא השכלנו לנצל.

* * *

דבר אחד שהפריע לי מאוד הוא מכונת המרקטינג של סיגריות "וול-סטריט". הם שולחים עשרות "דיילות" צעירות וחטובות שמסתובבות ברחבת הפסטיבל, ומציעות לאנשים להחליף את קופסאות הסיגריות החצי-ריקות שלהם בקופסאות חדשות ומלאות של סיגריות "וול סטריט". בנוסף, יש להם "מתחם עישון" ענק באמצע הרחבה המרכזית של הפסטיבל. במילים אחרות – מחלקים לאנשים סיגריות בחינם, נותנים להם "בית" שבו הם מרגישים שייכות לקבוצה גדולה של מעשנים כמותם, ועוד מקיפים אותם בנשים יפות בלבוש צמוד.

למה זה מפריע לי? למה זה מזעזע אותי? אני לא יודע. הרי המניפולציה כאן היא כל-כך שקופה. אני יכול לטעון שחלוקת סיגריות בחינם מעודדת הגברת צריכה, במיוחד בקרב צעירים, אבל האמת היא שבעיקר מפריעות לי הדיילות. אני מביט בהן קצת בגועל, וקצת ברחמים. עושים בהן שימוש ציני כדי לייצר קישור מלאכותי בין "סיגריות" ל-"כוסיות". לכאורה הן מסתובבות ומחלקות לאנשים מתנות, אבל באיזה מחיר? אני ממש מקווה ששילמו להן המון כסף על העבודה הזאת.

עצוב לי שאירוע תרבותי ומיוחד כמו פסטיבל "ג'אז בים האדום" משמש פלטפורמה לעידוד התמכרות של צעירים לעישון. תחשבו על שני צעירים, האחד מעשן והשני לא, ומה עובר על הלא-מעשן כאשר למעשן ניגשת דיילת שכזו ומפלרטטת איתו שתי דקות. כל האזהרות של משרד הבריאות לא יכולות להתחרות בזה.

אז נכון, כנראה שהרווח הכספי מהקמת האופרציה השיווקית הזאת הוא גדול מאוד, ותאמרו לי שבלעדיה הכרטיסים היו עולים מעל 1,000 ש"ח לאדם, ואז הייתי מתלונן על מחירים. בעוד שזה נכון, האם זה נותן לנו כציבור לגיטימציה לתת יד למסעי פרסום אגרסיביים של יצרני סיגריות? אני חושב שלא. אני חושב שסיגריות הן מגיפה שצריך לעקור מהשורש.

שלא תבינו אותי לא נכון – אני חושב שצריך לתת למעשנים לעשן, לא בכל מקום אבל בהחלט במקום כלשהו. ואני לא מתנגד למכירת סיגריות בקיוסקים לכל דורש. באופן כללי, בואו נעזוב לנפשם את המעשנים כיום, המכורים כבר, שסך הכל הם די מסכנים, ונמקד את מאמצינו בלמנוע הווצרות של מעשנים חדשים. לזה אני מתכוון כשאני אומר "לעקור מהשורש".

תכל'ס – לדעתי אסור לתת ליצרני סיגריות לפרסם אותן. בכלל. לא בפסטיבל, לא בעיתונות, לא על אוטובוסים ולא על נייר טואלט. אני חושב שליצרני הסיגריות יש זכות קיום עד שדור המעשנים הנוכחי ימות, כלומר לעוד כארבעים-חמישים שנה, ולאחר מכן לא צריכים להיות מעשנים בעולם, ולכן לא יהיה ביקוש לסיגריות.

ואולי אני סתם אופטימי. אין מצב שנשרוד ארבעים-חמישים שנה

בוודאי נתקלתם בסרטון הכנת הפופקורן באמצעות טלפונים סלולריים שמסתובב בימים אלה ברשת. בסרטון רואים קבוצות של צעירים מכוונים ארבעה מכשירים סלולריים אל גרעיני תירס, ומצלצלים אליהם בו-זמנית. גרעיני התירס מתבקעים והופכים לפופקורן, להפתעתם של הצופים. כמובן שמדובר בזיוף; אי אפשר באמת להכין פופקורן ככה.

בדיעבד מסתבר שמדובר על קמפיין פרסומי לאוזניות בלוטות'. חנן כהן כתב על הסרטון הזה באתר "לא רלוונטי" המזים שמועות ומכתבי שרשרת, וטען כי בעיניו זה הוא "סרטון איום ונורא כי הוא מצליח בגלל תחושת הפחד שיש לאנשים מטכנולוגיה בכלל ופחד מטכנולוגיה סלולארית בפרט". שמעתי דברים דומים גם מאנשים אחרים שטוענים שנחצה כאן קו אדום, והאמת היא שאני לא מסכים כלל וכלל.

ראשית כל – בואו לא ניתמם: ניצול ציני של פחדים קמאיים של אנשים קיים מאז, אממ, מאז שקיימים אנשים, פחות או יותר. הפעם זה כדי למכור אזניות בלוטות', בעבר כדי למכור מחילה על חטאים, ובמקרים אחרים כדי לשלוח אנשים אל מותם על קידוש אל זה או אחר. באמת שלא חסרות דוגמאות.

שנית, לגבי הטיעון שהסרטון יוצר את הפחדים הקמאיים ולא רק מנצל אותם – מה אומר, אני בסדר עם זה שיש אנשים שחושבים שזה אמיתי. בחיים צריך קצת חוש הומור, ועכשיו זה בדיוק הזמן לצחוק קצת על תופעות האינטרנט (כפי שגם זיהו יוצרי סאות' פארק, בפרק Over Logging). הבדיחה הזו היא כל-כך במקום, ארוזה היטב לסרטון קצר שגורר תגובה רגשית הולמת (=נפלתי מצחוק).

שלישית, אי אפשר שלא להעריך את ההשקעה בניסיון ליצור מראית עין של תופעת אינטרנט, דוגמת מנטוס ודיאט קולה: רצף של קליפים באיכות נמוכה, התלהבות של המשתתפים, התדהמה מהתוצאות, בנות צורחות ביפנית – הכל כמו בחיים. כפי שידוע לכם, אני אישית סולד מפרסומות – אבל הנה פרסומת אינטליגנטית, מפוכחת ומשעשעת, שהצליחה פעמים – פעם ראשונה כשנהניתי מהסרטון (שהיה חף מקרדיטים!), ופעם שניה כשחיפשתי את האמת שמאחורי הסרטון והגעתי לאתר של החברה.

אז אם כבר פרסומות – אז פרסומות כאלה, שקצת מאתגרות את הצופה ולא מאכילות אותו בכפית.