שבת בצהריים, כיכר ציון. אני נכנס למונית שירות, לקראת נסיעה לתל-אביב. אחרי עולים שני ילדים קטנים ושובבים, ומיד אחריהם האמא, שמושיבה אותם – האחד לידה, השני בכיסא מאחורי. מחכים עוד מספר דקות עד שתתמלא המונית, ויוצאים לכיוון תל-אביב. אני נשען לאחור, מוציא אזניות ונהנה מהנסיעה. לפתע – בום. בעיטה בגב המושב. אוקיי, אין תגובה מצידי. [...]

"שמעת שאתמול בלילה מת האדמו"ר מסאטמר? זה צדק פואטי, מעכשיו הם יצטרכו להתאבל ביום השואה" – ולדימיר טרפוטין בשיחת אוטובוס

מישהו זוכר? לפני משהו כמו שבע שנים, היה שיר שהיה ברובו אינסטרומנטלי, הפזמון היה מורכב מצלילי פסנתר, ומישהו שאומר "כובע" בסוף. הבית הלך משהו כמו: מי-מי-מי-מי-פה-מי-רה-מי-דו. אני זוכר במעומעם שחלק מהמילים היו "this is goodbye". מישהו? (הדר…?)

עכשיו זה בטוח הוצא מהקשרו.

(מתוך שיחה אקראית בליל הסדר, תשס"ו.) א: "…וידעתם שבקופסאות של נרות חנוכה יש רק 44 נרות שזה לא מספיק? הם שמים פחות מדי כדי שנצטרך לקנות שתי קופסאות." ב: "מה, זה לא מספיק בדיוק? כמה זה יוצא, מ-2 עד 9…? בואו נראה: שתיים ועוד שלוש זה חמש…" דן (מתפרץ לשיחה): "נו, זה תשע כפול עשר [...]

ὑπόμνησις: (היפו-מנסיס) להזכיר למישהו שפעם הבאת לו מתנות, במידה ושכחת הפעם.

הנה באדיבות דייב, הכותרת המטעה ביותר השבוע. ואני כבר דימיינתי איזה רוטויילר עצבני צופר בצומת, מוציא את הראש מהחלון וצועק: "מי נתן לך רישיון יא פינצ'ר?!?!"

אני מניח שזה יפתיע את כולכם, כמו שזה הפתיע אותי – בעצם אני ראש תחום בשר וקפואים ברשת "הריבוע הכחול", ולא מתכנת בחברה ירושלמית קטנה וסימפטית. אני מצוטט בפיסקה השניה מהסוף. מהיום, אם אתם הולכים לקו-אופ, תגידו שדן אלהרר שלח אתכם ותקבלו חצי-עוף במתנה (הזול מבין החצאים). הנה לדוגמה, מצגת מרתקת המהווה צוהר אל עולמה [...]