The day Microsoft makes something that doesn't suck is probably the day they start making vacuum cleaners.
(המקור: הבדיחה היומית של עמוד הבית המותאם אישית של גוגל)

(משרד. אדם בחליפה יושב ומעיין במסמכים. הדלת נפתחת, ונכנסת אישה צעירה ויפה. היא מתקרבת בצעדים איטיים אל הגבר, ורוכנת לעברו)
אישה (לוחשת): "אתה יודע? היום שכחתי ללבוש תחתונים"
גבר (מרים ראש): "איכס, מגעילה".

הממ… "כוכבת פורנו"? אנה ניקול סמית? כולה הצטלמה לפלייבוי. להגיד שהיא היתה "כוכבת פורנו" זה בערך כמו להגיד שיניב שרון* הוא כוכב טניס בינלאומי.
(*מה זאת אומרת מי? אלוף ישראל בפינג פונג, חבורת בורים ועמי-ארצות)

הביטו בתמונות הבאות:

עכשיו, נגיד שאתם רוצים להפנות אותי לתמונה מס' 3 – איך הייתם מתארים אותה? באופן מפתיע, מסתבר שהתשובה הנפוצה ביותר היא "פס לבן", (למשל בכתבה הזו). מכל התכונות שמאפיינות את האובייקט השלישי – קו יחיד, רצוף, מאונך, בצבע לבן, בעובי מסוים, על רקע מסוים – דווקא התכונה "לבן" היא זו שנתפסת כבולטת ביותר [...]

טוב, אני יודע שזה סרט מ-2001: לא סתם קוראים לבלוג הזה "הצתה מאוחרת". ועדיין, כבר הרבה זמן שלא תפס אותי ככה סרט. לראשונה ראיתי אותו לפני שבוע, לשנייה קצת אחרי, ובשאיפה לשלישית בסופ"ש הקרוב. (הממ… "לשלישית"? נשמע רע. "עם 'לשלישית' של חוגלה, סוף ללכלוך על גג הרכב!")
מעבר ל-"מותחן פסיכולוגי של דייויד לינץ'", אני לא יכול [...]

המותג "קרבי" היה יוקרתי מאוד בשנות השמונים והתשעים. מספיק שאמרת "אני בקרבי" וזכית למנה גדושה של הערצה מהסובבים. אבל הנה חלפו להן שתי אינתיפאדות, מלחמה פה, מלחמונת שם, מבצעים וסיכולים, ופתאום זה כבר לא כל-כך זוהר להיות "קרבי". מיתוס "הגבורה", "הבנים" שמקריבים חייהם על מזבח המולדת, הוא נחלת העבר. היום מתחמקים משירות, בורחים לחו"ל, מתחתנים, [...]

כבר שנים אני מרגיש שבתוך תוכי מתחבא לו אבשלום קור פרסקריפטיבי קטן, שמתחשק לו לפעמים לצאת באמצע הלילה חמוש בכובע גרב ודלי צבע, ולתקן שלטים עם טעויות מרגיזות. מסכת החינוך הבלשני שקיבלתי בחוג לבלשנות עזרה לי להדחיק את הרגשות האלה, ולשנן את המנטרה: "אני צופה אובייקטיבי מהצד, אני איש מדע", וכן הלאה. אבל קשה [...]