קבוע אוניברסלי
"מהי בירת ברזיל, שלוש מילים?" שאלה המזכירה את אורי מעברו השני של המסדרון. אורי חזק בתשבצים, כולם ידעו. נראה שהוא לא מתאמץ בכלל, כאילו נולד עם אטלס כרטא, אבן שושן ו-"בריטניקה" בילט-אין. הבעייה היחידה היתה שזה לא ממש עניין אותו. זה לא שינה הרבה, מה גם שהעבודה היומיומית לא ממש ריגשה אותו. הוא חשב כמה שניות, כמנסה להזכר, ואמר: "ברזיליה". המזכירה רשמה את התשובה במהירות, והמשיכה לנעוץ עיניים בגזיר העיתון שהחזיקה. אורי פינה קלסר אחד משולחן העבודה שלו, לגם לגימה מכוס התה, ונשען לאחור.
אמא שלו אמרה שיש רק שני דברים בטוחים: מוות ומיסים. מדענים חשבו שהדבר היחיד שקבוע בעולם זה כוחות פיזיקליים, ואוסף של מספרים רבי משמעות שקרויים על שם מדענים אחרים. מאמינים בני כל הדתות היו בטוחים שהאל (או האלים) שלהם הם נצחיים וקיימים מעבר לכל מימד נתפס. אבל כולם טעו: כל הדברים הללו, שנראו קבועים, כולם נגזרו מהקבוע האחד, היחיד והמוחלט של היקום; כולם תוצאה ישירה של חוק שמעולם לא נכתב בכתבי הקודש, או בספרי הפיסיקה: שאורי גולדפרב, פקיד מס-הכנסה מרחוב הכלנית 6 ברעננה, תמיד צודק.
למעשה, ברגע שהמילה "ברזיליה" נהגתה משפתיו, התכופפה כל ההיסטוריה האנושית כדי להתאים את עצמה למילותיו. ארמונות שלמים נעקרו בן-רגע מריו-דה-ז'נירו, ובמקומם הופיעו פאבלות מלאות בילדים שחומי-עור מלהטטים כדורי-סמרטוטים בינות לבקתות הרעועות. ספרי ההיסטוריה של העיירה השקטה ברזיליה נכתבו מחדש, הפעם על נייר משובח, במוזיאון המלכותי שרק לפני רגע היה מחסן נטוש. כבישים רחבים ומסילות רכבת נסללו יש מאין, עשרות שכונות חדשות, גם הפרלמנט עבר כבמטה קסם אל משכנו החדש, שבעצם איננו משכנו החדש אלא היה זה משכנו מאז ומתמיד.
ואורי גולדפרב, פקיד מס-הכנסה, יצא לחלץ עצמות בלובי של הבניין המרובע. ברגע שנפתחה דלת המעלית הוא הריח את עשן הסיגריות של פקידות הקבלה שיצאו גם הן להפסקה. הוא עיווה את פניו, ומילמל לעצמו: "אוף, צריך שיהיה חוק נגד זה". הוא לא שם לב איך עשרות שלטים אדומים עם הכיתוב "אסור לעשן" הופיעו בכל פינה, על כל קיר, על כל עמוד, ושתי הפקידות פתאום נדחקו זו לצד זו בחדר המדרגות, בעמידה, מעשנות "פאל-מאל" קצר. כמובן שהוא לא שם לב. זה הרי מעולם לא היה אחרת.
אלוהים קיים. סובב הכל, ברא את העולם בששה ימים, אדם, חווה, נחש, עשר מכות, נסתרות הן דרכיו, כל הסיפור. הכל אמת לאמיתה. הוא חייב את קיומו לאורי גולדפרב, פקיד מס-הכנסה, שלמזלו הרב של אלוהים היה איש מאמין. הוא לא תמיד האמין, ובאמת אלוהים לא תמיד היה קיים. לפני כמה שנים עוד שלטו ביקום הכוח החזק, הכוח החלש, כוח הכבידה והכוח האלקטרומגנטי. וגם אז המצב היה טוב יחסית לילדות המוקדמת של אורי גולדפרב, שבה למשך כמה רגעים העולם נשלט על-ידי שקית במבה אסם ענקית. כן, ילדותו של אורי גולדפרב היתה תקופה קשה לאנושות.
אורי גולדפרב היה בחור מיושן. ככה לפחות אמר לו מישהו פעם, בשנת 2076, כשאורי היה בן שלושים. "אתה, היית צריך להוולד לפני איזה מאה שנה. אז אולי היית קצת יותר מאושר." "כן, אה?" אמר אורי, ומיד נעלמו כל הפרסומות המעופפות בתלת-מימד מסביב לראשו, נעלם תג-הזיהוי האלקטרוני מצווארו, האוויר התמלא פיח, והוריו – שכבר מתו – עוד לא נולדו. הוא עדיין היה פקיד מס-הכנסה, אבל עם זכרונות שונים לגמרי – אינפלציה. מלחמת לבנון. חברים שמתו בקרב, והיו צריכים לחיות, ובעצם הם עדיין חיים, יושבים כאן איתו בדירה תל-אביבית עשנה.
"עזוב אותך, אורי, כמה אפשר להתעסק בזה? עלינו על מטען, אבל יצאנו מזה. הנה, אנחנו פה מולך. מה הבעיה?" – "זה פשוט לא הגיוני!" אמר אורי, "הרכב התפורר לאבק, לא יכול להיות שיצאתם מזה בחיים!" – ובאמת גם הם התפוררו לאבק, ואורי הלך להלוויה, ולשבעה, ולשלושים, ולאזכרות. ובכה. וחזר בתשובה. ובשעה שאורי מתלבט האם באמת יבוא המשיח או לא, מהבהב חמור בצבע לבן כשלג בערבות הנגב, רגע מופיע ורגע נעלם. ואז נעלם לחלוטין.
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 3:33
יופי דן.
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 3:34
תראה יש לך כבר 3 תגובות!
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 3:34
עכשיו 3
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 3:36
ללא ספק, מהתגובות הבוגרות יותר שזכיתי לקבל. איפה אתה, ששון?!
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 3:36
הזכרת לי שיר עם ידוע-
"בערבטת הנגב
מסתובב גמל
מסתובב גמל
שעוד לא אכל
הוא עוד לא אכל
הוא עוד לא אכל
הוא עוד לא אכל
בצל"
סוף סוף תגובה עניינית!
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 3:45
מפלצת תאבת תגובות שכמוך! תגיד תודה שמישהו בכלל מגיב ללהגיך הנלוזים! שקית במבה ענקית? נו באמת, זה כל כך אתגר קרת, כל כך ניינטיז.
טוב לך?????
ספאם פילטר אמא שלך. וגם שלו!
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 3:48
מה לא עושים בשביל תגובות, הא?
תזדיינו, אתה, הספאם פילטר, ואורי גולדפרב.
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 4:30
מחמיא לי מאוד, שלא רק שאתה קורה לי בשמי, אלא גם מייחס אלי תגובות בוגרות.
לכבוד הוא לי… עכשיו אם רק היו לך פחות קוראים אשכנזים – הכל היה טוב…
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 4:57
אינגה?!
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 6:02
סיפור נחמד
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 13:07
טליה,
ואני לתומי חשבתי שזה:
"בערבות הנגב
איש מגן נפל
הוא שבר ת'רגל
ואיבד סנדל.ץ."
אני אף פעם לא הייתי בקיאה בקלאסיקות….
דן, באמת סיפור נחמד
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 13:08
סנדל.ץ = הוא עוד לא אכל פיתה עם בצל, כמובן.
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 13:34
יא מאמא
חזק
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 14:55
אני מקווה שמת לב למחווה (;
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 15:30
מצויין! מאד נהניתי.
מאד אתגר קרת (אני לא יודע או זו מחמאה או עלבון עבורך אבל אני אוהב את קרת).
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 15:36
אהבתי.
שמחה שאני לא אורי גולדפרב… יש הרבה דברים שאני אומרת עליהם שהם לא הגיוניים
יום שישי, 01 לספטמבר 2006 בשעה 16:33
אני לא רוצה לדבר על אנשים שאיבדו סנדלים, נקודה כואבת…
יום ראשון, 03 לספטמבר 2006 בשעה 13:16
זה לא…
"בערבות הנגב,
מסתובב חתול.
מסתובב גם כלב,
יצאנו לטיול"?
יום ראשון, 03 לספטמבר 2006 בשעה 21:04
זה לא
"קחי לך 5 ליטר מים
הרווי את צמאונך
הוא לא שווה את האינפוזיה
שתיכנס אל תוך ורידך"?
יום שני, 04 לספטמבר 2006 בשעה 0:08
"בערבות הנגב
מסתובבת אלפקה
מסתובבת אלפקה
שעוד לא עשתה
קקה"
יום שני, 04 לספטמבר 2006 בשעה 3:52
אתה מזכיר לי את הילד שאני עושה עליו בייביסיטר-
"עידן מה האות הזאת?"
"קקה!"
"מה כתוב פה?"
"קקה!!"
"איזה אות זאת?????"
"קקה!!! קקה קקה קקה!!!"
"לא… זה לא קקה…"
"פיפי?"
יום שני, 04 לספטמבר 2006 בשעה 12:07
הממ, אז עברנו מאתגר קרת לחנוך לוין? (או חנוך רוזן כמו שקוראת לו "פשוט אני" במונולוג השני?)
יום שני, 04 לספטמבר 2006 בשעה 16:16
i comment on your blog! i'm such a good flatmate!
(did enjoy the story),
how's't going?!?
did you find a new flat mate yet?
יום שלישי, 05 לספטמבר 2006 בשעה 12:40
שמעתי את heartbreak hotel בתאילנדית זה הולך ככה:
"bearvot hanegev
I found a new place to dwell
hu od lo achal….
Heartbreak is so lonely baby "
יום שלישי, 05 לספטמבר 2006 בשעה 22:18
i'm back, this time from thailand, just seen a raggie show all in thai, Thai rastafari, wierd wierd wierd.
i'm happy i'm missed, because a miss izrael, i have only found an appartment in Thailand, so i can not do massage to flat mates! thai girl downstails do it bettell than me. i rove islaer!
יום חמישי, 01 לנובמבר 2007 בשעה 14:38
יופי של סיפור.
התגובות פחות…