מי חולם על אתגרים?
המותג "קרבי" היה יוקרתי מאוד בשנות השמונים והתשעים. מספיק שאמרת "אני בקרבי" וזכית למנה גדושה של הערצה מהסובבים. אבל הנה חלפו להן שתי אינתיפאדות, מלחמה פה, מלחמונת שם, מבצעים וסיכולים, ופתאום זה כבר לא כל-כך זוהר להיות "קרבי". מיתוס "הגבורה", "הבנים" שמקריבים חייהם על מזבח המולדת, הוא נחלת העבר. היום מתחמקים משירות, בורחים לחו"ל, מתחתנים, או במינימום מנסים לתפוס איזה ג'וב קרוב לבית. רצוי אחד שישאיר אותך מקושר לאנשים הנכונים אחרי השחרור. ה-"קרבי" נתפס כמעין אידיאליסט אנכרוניסטי, אולי אפילו "פראייר", שברוב טיפשותו מסכן את חייו עבור מטרות מעורפלות כלשהן שיתחלפו תוך שנה, יחד עם הרמטכ"ל, או שר הבטחון, או משהו.
אבל הירידה הזו בערך המותג "קרבי" לא הפריעה לקמפיין "רפואה קרבית" של העתודה הרפואית של צה"ל, ואולי אפילו עודדה אותו. מה שפעם היה "קצין ודוקטור" – סיסמה שמבליטה את הייחודיות והמצוינות של אלו שבוחרים במסלול המפרך הזה – הפך ל- "הנה הנה הם באים, הרופאים הקרביים": סיסמה ששואבת את השראתה ממגרשי הכדורגל, ומביעה איזו "ריצה עם הראש בקיר", מלאת נכונות אך נטולת שיקול דעת. מה גם שהשימוש המעוות במושג "קרבי" נראה כמו טריק זול (ולא מוצלח למדי) להעניק "הילה הירואית" למסלול.
מצד שני, יכול להיות שזו בדיוק הכוונה – לסנן את כל האנשים שמבחינתם "קרבי" הוא פראייר. אבל אם זה אכן העניין, זה מאוד עצוב.
יום חמישי, 08 לפברואר 2007 בשעה 3:19
השאלה המעניינת באמת, היא מי ישאר מהעלית האינטלקטואלית (כי ברור שזה מה שנחוץ כדי להיות רופא) אחרי סינון ה"ולא חושב ש'קרבי' הוא פראייר" וסינון ה"מי רוצה להיות רופא ולמכור את נשמתו לשטן, אה, כלומר לצבא?"…
ואין ספק שזה עצוב. אם הייתי רוצה להיות רופאה, אולי אני הייתי נשארת בקטיגוריה הזו…
ועוד 3 אנשים בערך.
יום חמישי, 08 לפברואר 2007 בשעה 12:45
לי אישית דווקא יש תחושה שה"קרביות" עושה סוג של קאמבק.
זה אמנם לא קרוב למה שהיה פעם, כשאידיאולוגיה עוד לא הייתה מילה גסה, אבל בכל זאת אני שומע על צעירים איכותיים שרוצים לשרת ורוצים להיות קרביים.
כמו בכמעט כל תחום בחיים יש כאן אפקט של מטוטלת, ועכשיו היא חוזרת לכיוון שבו קרבי זה דבר טוב. וכמו כל מטוטלת, היא איבדה מהאנרגיה שלה קצת.
מה שאותי מעניין זה האם צה"ל עשה מחקר כלשהו לפני שהוא הקליט את הג'ינגל האווילי הזה, או שהוא עלה כמו שלי ולחברי עולים אלפי ג'ינגלים כשאנחנו יושבים בבאר שיכורים.
זה באמת מפגר לנסות לשכנע שחקני כדורגל להיות רופאים – מרוויחים פחות, יש פחות תהילה ו-(חס וחלילה) מצילים חיים.
יום שלישי, 13 לפברואר 2007 בשעה 17:38
אני חושב שהסיסמה "קצין ודוקטור" שאולה מ "קצין וגנטלמן" (עם ריצ'ארד גיר למיטב זכרוני).
ולא ברור לי אם הושקעה מחשבה כלשהיא במי מהסיסמאות.
לדעתי התהליך הוא איזה אלוף או משהו מחליט שאין מספיק רופאים קרביים.
הוא מפיל את המשימה על פקודיו, והמשימה מחלחלת למטה גד שהיא נופלת על איזשהו פקיד בבקום (או בג"צ לצורך העניין) שאין לו על מי להפיל את המשימה.
הוא חושב שתי דקות ומוצא משהוא שנשמע לו מגניב. בדרך חזרה למעלה מצטרפים כל מיני הסברים לאיך הסלוגן מדבר לבני הנוער של ימינו.
אז כנראה הפקיד אוהד בית"ר או משהו
יום חמישי, 08 למרץ 2007 בשעה 21:58
Atalanta- אני זו אחת, תמצאי לי עוד שניים.
מצד שני, אני משירה אנכרוניזם בכל אשר אלך במשעולי חיי הפתלתלים עד למאוד, משל הייתי ירון זהבי בדרכו לחסל (אופס, לסכל!) את אלימלך זורקין (טפו!) אויב העם המשתף פעולה עם הערבים הצוררים ארוכי השפם ורפי השכל (טפו טפו!), ומי יתן ובעז"ה במהרה בימינו אמן ניקח כסא ונשב על הארץ ונזמר עד אור הבוקר סביב המדורה (טפו טפו טפו!) הידד!
קרבי זה הכי אחי!