עסקים ואנשים, חלק א'
אתמול ישבתי במקום כלשהו בירושלים, והמלצרית המליצה לנו על מנה צ'יפס ב-40 ש"ח, בנימוק הדבילי להחריד ש-"ממילא יש פה מינימום של 40 ש"ח לבן-אדם". בוודאי לא יפתיע אתכם לשמוע שהמנה היתה קטנה והצ'יפס היה מגעיל, אבל נעזוב לרגע.
כמו שאני רואה את זה, אמורה להיות תחרות בריאה בין מקומות בילוי על לב הלקוחות וכיסם. התחרות הזו מתבטאת בשירות שהלקוח מקבל, באיכות המוצר או החוויה, וגם בעלות הכספית. זה מאוד הגיוני בעיני שמקום בילוי ינסה לספק חוויה נעימה יותר ללקוח, לשפר את השירות, ולהוריד מחירים כדי למשוך לקוחות נוספים, ולגרום ללקוחות הקיימים לבזבז יותר.
לכן, קצת מטרידה אותי שיטת "מינימום הזמנה" הנהוגה במקומות בילוי מסוימים. בעל עסק שקובע מינימום הזמנה, כאילו בא ואומר: הרווח שלי – לפני הכל; אני לא מוכן בשום פנים ואופן לתת ללקוח את ההזדמנות להעריך את המוצר שהוא מקבל. לא מעניין אותי להכנס לתחרות על איכות, שירות, וכיוצא באלה. מבחינתי, הלקוח עשה את הבחירה שלו ברגע שנכנס בשערי בית העסק שלי, ומכאן והלאה זו חובתו לשלם לי לפחות כך וכך כסף, ואל לו לצאת לפני שעשה כן – גם אם נגיש לו שתן איילים במקום בירה וזבל עופות לנשנש, עליו לומר תודה ולהזמין עוד בכדי לעמוד במיכסה.
זוהי בגידה חד-צדדית ביחסי הגומלין שלנו, הלקוח והעסק. לי כלקוח, אין שום דרך להבטיח א-פריורי שאני אקבל "מינימום חוויה" או "מינימום איכות". בעצם, הקלף היחידי שנשאר לי הוא באמת לבחור שלא להכנס למקומות שיש בהם מינימום הזמנה. זה קצת חבל, אבל לטווח הארוך – אני לא רוצה לאפשר סיטואציה שבה לעסק אין אינטרס מיידי להשתפר. אני רוצה שבעל העסק יהיה קשוב ללקוח ולהנאה שלו, ולא רק לצלילי הקופה הרושמת. ואם אנשים קמים והולכים אחרי שהזמינו רק בירה ב-20 ש"ח – אז שיעבוד כדי להשאיר אותם: שיעשיר וישפר את התפריט, שישכור בארמנ/ית מקצועי/ת יותר, שיחליף את המוסיקה המזעזעת, יוסיף לוח חיצים, לא יודע מה. כשאנחנו הלקוחות נהנים – אנחנו מוציאים יותר מה-"מינימום" שנקבע במקום. הרבה יותר.
יום רביעי, 25 לאפריל 2007 בשעה 7:24
זה באמת מאוד עצוב, אבל נראה לי שפספת משהו…
יש שני סוגים של מקומות שמרשים לעצמם מינימום הזמנה. הראשונים הם אלה שיש להם רפיוטיישן מיוחד, והמוצר שהם מוכרים זה פשוט לאפשר לך להיות במקום שכולם רוצים להיות בו (לא נדון במה הסיבות, אוויליות ככל שיהיו). זה מקום שהאוכל והמוסיקה יכולים להיות שירותים נלווים וזה לא מעניין אף אחד שם מה ערכם. אתה בעצם משלם על הרבה על היכולת להגיד לחברים שלך יום למחרת "אתמול הייתי ב…". ונכון, מקומות הופכים להיות כאלה מסיבה כלשהי, ולפעמים זה המוסיקה והאוכל, ואז באמת אתה רואה שהרמה נשארת לאורך זמן. אבל יש עוד סיבות אחרות מוגוונות.
הסוג השני של מקומות שמרשה לעצמו התנהגות כמו שתיארת הוא אלה שרוצים להיות כמו הסוג הראשון, אבל בתכלס אין להם שום סיבה להיות כאלו. אז הם פשוט משחקים אותה כאילו הם כן ומקווים שהציבור אכן מספיק מטומטם כדי ליפול בפח. מפתיע מאוד, אבל הציבור לפעמים כן מספיק מטומטם. בעייה שלו.
אני תמיד הייתי בגיש שאומרת שאם אני לא מוצא סיבה טובה בעיני להיכנס למקום אני לא נכנס. אם יש מינימום הסיבה צריכה להיות מסויימת. אני משלם שכר דירה וארנונה כדי להיות בבית, אני לא מתכוון לשלם לעוד מקום רק כדי להיות בו.
אגב… עוד סיבה מצויינת לעבור לת"א, או לפתוח פאב משלך בירושליים.
יום רביעי, 25 לאפריל 2007 בשעה 8:47
לעבור לתל־אביב?
זו ממש לא סיבה. בתל־אביב יש המון מקומות שדורשים מינימום והרבה יותר לחץ חברתי ללכת אליהם.
לי יש שיטה פשוטה – יש לכם מינימום? תודה ושלום.
יום רביעי, 25 לאפריל 2007 בשעה 9:08
הגזמת, זה מה שמטריד אותך? תחשוב על המינימום כעל תשלום בכניסה. באותה מידה צריך להטריד אותך התשלום עבור כרטיס לקולנוע, אם הסרט רע כמו "פלה הכובש". למה שתשלם מראש על סרט רע?
(אולי זה רעיון לא רע: אתה לוקח דיוידי ממכונה, וכשאתה מחזיר יש לך אופציה לדרג את איכות הסרט ולפי זה נקבע התשלום).
חוץ מזה, יש עוד סיבה שבעטיה יש מינימום: כשיש הוצאות מיוחדות למקום (מעבר למזון ולמלצרים), שהתשלום עבורם הוא אופציונלי. מועדוני חשפנות למשל. אז אולי היית במועדון חשפנות? אם כל-כך רע שם, למה לא תגלה לנו לאן לא כדאי ללכת?
יום רביעי, 25 לאפריל 2007 בשעה 13:01
כן, יואב, זה היה מועדון חשפנות. בירושלים. במאה שערים.
יום רביעי, 25 לאפריל 2007 בשעה 15:13
Nothing to add about that.
I'm just happy to be back on Linux finally.
Now how do i make Hebrew work?
יום רביעי, 25 לאפריל 2007 בשעה 17:38
האמת שגם אני חשבתי ש-"שיטת המינימום" היא דבילית, עד שפגשתי את האנשים שבגללם המציאו את המינימום. זה הולך ככה: רוצים לחגוג למישהו יומולדת? מוצאים מסעדה שאין בה מינימום, מזמינים 30 תפרנים (שלא יבואו למקום שיש בו מינימום), תופסים שולחן ענק כי כולם רוצים לשבת יחד, עושים רעש, כל אדם שני מזמין קולה, ושורצים במקום כמה שעות.
ברור לחלוטין שהם לא רווחיים ולא התכוונו להוציא כסף, מלכתחילה רק רצו מקום ממוזג עם שירותים נקיים שיוכלו להתאסף בו. אלה שפגשתי בשבוע שעבר, גם מגיעים בלי ארנק.
בדרך כלל, כל מסעדה שחבר'ה כאלה מגיעים אליה, מתחילה לדרוש מינימום הזמנה.
אגב, אם קיבלת צ'יפס דלוח – בהרבה מקומות יסכימו להחליף אותו או לא לגבות כסף עליו, גם אם זה אומר שאתה לא מגיע למינימום.
יום חמישי, 26 לאפריל 2007 בשעה 10:26
זו לא סיבה טובה לגבות מינימום גבוה.
אם זו באמת הייתה הסיבה אז מינימום של משקה אחד לבן אדם, או מינימום של 15 שקל ולא של 40.
ואגב, כן כדאי לעבור לת"א. נכון, גם בת"א יש מקומות שדורשים מינימום וזה באמת מעין תשלום כניסה למקום שכולם רוצים להיות. אבל כמות המקומות הטובים שלא דורשים מינימום היא כ"כ גדולה שזה לא ממש מפריע לשום דבר.
קצת קשה לצאת לבלות בירושליים כשיש לך איזה 10 אופציות לבילוי שמתוכן 5 לוקחות מינימום.
יום חמישי, 26 לאפריל 2007 בשעה 10:42
הבעיה היא שאתה צריך מקלחת בכל אחד מ"המקומות הטובים בתל-אביב" (אוקסימורון). אז נכון, יש שם מזגן שמייבש את הזיעה שצברת מהאוטו עד דלת הכניסה, אבל זה עדיין מגעיל.
יום חמישי, 26 לאפריל 2007 בשעה 21:22
יש עוד נקודה- טרם נתקלתי במקום מספיק טוב בירושלים שמצדיק גביית מינימום. באמת, המצב פה על הפנים.
יום שישי, 27 לאפריל 2007 בשעה 9:15
אצלנו בטיש שלנו גובים מינימום של 50 ש"ח צדקה (תרומה לשימור המקום והאלמנות), וזה עוד לפני שהכנסתי לפי פיסת גרגעלך או קניידל בוער מלא זחוק תימני. אולי אוכל קובה אסלי עסיסי אצל ידידנו הכורדים בשוק, או שמא אפסע מעדנות אל תוך צחקו – מסעדה עם שם כורדי לאשכנזים בשוק (מי שמע על פילה ברווז בקונפי אווז?).
הו אני כל כך רב תרבותית. הכיצד אכילה מאכלים אלו?
יום שישי, 27 לאפריל 2007 בשעה 20:18
אני מסכים איתך, גם אני מצביע ברגליים בעניינים אלו…
יהיו הרבה שיחשבו שאני צוחק, אבל בית התה של יאן שרוף אצלי בגלל טריקים כאלה – לכאורה מדובר במקום עם סטייל, אבל אני כבר לא מתקרב לשם!
אם עוד מספיק אנשים ינהגו כמונו, אז אולי היחס ישתנה מעט…
המקומות שאני אוהב כרגע בירושלים: רסטו-באר, בולינט, ולב סמדר במושבה, וכמובן מזרחי בשוק מחנה יהודה כפרה על בריוש מסדאם שלהם!
יום שני, 30 לאפריל 2007 בשעה 0:05
נו, אני מסכים עם כולכם.
יואב - אני כבר שנים לא הולך לקולנוע, כי אני מרגיש ששוחטים אותי. יציאה סטנדרטית לקולנוע (זוג, הזמנת כרטיסים בטלפון, חניה, פופקורן ושתיה) מגיעה לכ-120 ש"ח, ואולי אני לא מעודכן וזה יותר. וכשאני בפנים, מכריחים אותי לצרוך פרסומות על מסך ענק. בעיני זה מעוות: אם יש רבע שעה פרסומות, שהסרט יהיה חינם. זה עובד באינטרנט יופי. או מאידך, שיעלה כסף ולא יהיו פרסומות – גם לגיטימי.
ירון - את הנימוקים שאתה מעלה אפשר גם לממש באמצעות מחירים גבוהים יותר (כן! אני בעד העלאת מחירים!), וחוץ מזה המקומות בתל-אביב לא יותר טובים – פשוט האוכלוסיה יותר שמחה.
יאיר - אתה מעלה בעיה אמיתית וכואבת שאין לי פתרון עליה, ובגללה לנצח תשאר שיטת המינימום.
ששון הקולה - אחלה מקומות בחרת! אני רוצה להוסיף את הקולוני במתחם הרכבת, ואת המזנון של סבחאווי כפרה עליו שהיה מכין סביח ברחוב שמאי מול המקדונלד'ס.
אינגה - באופן אבסורדי, "קונפי" נמצא בשימוש נרחב גם כפוסט-פוזיציה – "שום קונפי" וכד'. וחוץ מזה, איפה היית בפוסט על הפלצנות בתפריטים?
יום שני, 30 לאפריל 2007 בשעה 9:11
בניגוד לעצם קיום המינימום, להציע מנת צ'יפס ב- 40 ש"ח מכיוון שהמינימום הוא 40 ש"ח – זה אווילי להחריד. זה מזכיר לי שפעם רצינו להזמין פיצה משפחתית ב- 55 ש"ח, אבל המינימום למשלוח היה 60 ש"ח, אז הבחור בטלפון הציע לנו ברצינות גמורה לחייב אותנו ב- 60 ש"ח על אותה פיצה כדי להגיע למינימום.
יום ראשון, 27 לינואר 2008 בשעה 16:01
אולי באמת הגיע הזמן לעבור לתל אביב.. בה תגלה, שמקומות בהם יש מינימום מתחלקים לשני סוגים:
1. מקומות טובים במיוחד שמלאים תמיד, ולכן הם קובעים מינימום כדי להביא לקוחות שישלמו להם יותר. בכלכלה קלאסית עודף הביקוש היה גורם למקומות האלה להעלות את המחיר, אבל זה רק ייגרום לאלה שמזמינים חצי דיאט קולה להסתפק בפחית לשלושה אנשים. קביעת מינימום היא פשוט דרך לבחור את הלקוחות הטובים, והיא משכללת את השוק – מתאימה בין המקומות הטובים ללקוחות הטובים. אלה המקומות שאתה רוצה ללכת אליהם. דוגמא: ננוצ'קה.
2. מקומות רעים במיוחד, שמנצלים את חולשת הלקוח שכבר הגיע ולא רוצה לחפש מקום אחר, בשביל לחלץ ממנו כסף שאחרת לא היה מוכן לשלם. למזלנו התל אביבים, ישנם מעט מקומות כאלה, שכן ליד כל מזללה תל אביבית יש עוד חמישים במרחק הליכה. שתי הדוגמאות הטובות שהכרתי כבר נסגרו (לא במפתיע), הדוגמאות שנותרו הן אוונגרד ודיקסי, ובשניהם האוכל סביר (אך הן מנצלות את זה שהן פתוחות בשעות שמסעדות אחרות סגורות כך שאין תחרות אפקטיבית).