יש משהו בנשים שמגישות לנו אלכוהול שהופך אותן לאטרקטיביות יותר. נכון, אמרו את זה קודם לפני – זה לא משנה. זה פשוט נכון, ואין אף גבר חובב נשים שיכול להכחיש. מישהי שלא היינו מסובבים אחריה את הראש ברחוב נראית לנו פתאום הרבה יותר מעניינת כשהיא יודעת למזוג בירה מהחבית עם המידה הנכונה של קצף. יש אלף ואחד הסברים לעניין. חלקם סוציולוגים, חלקם פסיכולוגים, חלקם ביולוגים. אבל בתכלס, כנראה שפשוט יש משהו דפוק במוח של גברים. לא שאצל נשים הכל בסדר, אבל זה נושא לסידרת פוסטים שיכולה להכביד גם על השרתים של גוגל.

נכון שחלק לא מבוטל של ברמניות ומלצריות אכן נראות טוב. אני מניח שזה חלק מהקטע של המקצוע (בעבר יותר מאשר היום) וכנראה שכבר פיתחנו התנייה כלשהי בעקבות זה. אבל בימינו כמעט כל אחת הייתה מלצרית פעם בחיים, והקשר בין התפקיד למראה הולך ומצטמצם. אולי אחת הסיבות היותר בולטות לעניין, היא העובדה שברמניות ומלצריות מתאמצות להיות חמודות וסקסיות יותר כדי להגדיל את הטיפ. ואין ספק שזה עובד על מוח מוצף טוסטסטרון. ובל נשכח את התאורה והאווירה אפופת העשן שעושה את שלה, כשאליה מתלווה האלכוהול עצמו. יהיו הסיבות אשר יהיו, עם העובדה אי אפשר להתווכח.

בכל אופן, לפני כמה שבועות קבעתי עם חבר לבירה לילית בפאב שכונתי, שנפתח לא מזמן ליד מקום מגורינו. הגעתי כמה דקות לפניו והתיישבתי על הבר. בעוד הברמנית שואלת אותי מה אני רוצה לשתות, מצאתי את עצמי חושב לעצמי שהיא נראית די טוב. הזמנתי בירה, וצפיתי בה בהנאה בזמן שהיא מפגינה את כישורי המזיגה שלה. מכיוון שהמקום היה די ריק והחבר התעכב קצת, התחלתי לדבר עם הוד-ברמניותה. באופן מפתיע השיחה הפכה די מהר למין מאבק פלירטוטי משהו. מהשיחות המוזרות האלה שלכל מילה שמוציאים מהפה יש משמעות נסתרת, וגם למשמעות הנסתרת יש משמעות נסתרת.

כשהחבר הגיע הוא הצטרף לשיחה ודיברנו שלושתינו בעיקר על שטויות, כאשר הדינמיקה שנוצרה ביני לבינה ממשיכה. באיזשהו שלב התחלנו לדבר על הודו, וכבוד המוזגת סיפרה שהיא אימצה כלבה בהודו והביאה אותה לארץ, ושלכלבה קוראים סקאזי. למי שלא מכיר את השם, מדובר בהרכב טראנס די חזק (יש אומרים שהשם מתייחס רק לאחד מהם). בהיותי חובב מסיבות טראנס, שאלתי אותה אם היא מכירה ליינים מעניינים של מסיבות, וכך הסתבר שאנחנו הולכים לאותן מסיבות. סיכמנו שאם נשמע על מסיבה טובה נעדכן אחד את השנייה, וחזרנו לדון בכלבה עם הטיקה במצח. הנושא המרכזי היה שהיא חייבת לסיים לעבוד ולהוציא אותה לטיול. עם מעט מאוד רצינות אמרנו לה שנצטרף לטיול אם זה לא יהיה מאוחר מדי.

אחרי שעתיים ושתי בירות, החלטנו שהגיע הזמן לזוז והזמנו חשבון. לאחר ששילמנו, אמרתי שאני אעבור שם מדי פעם לשאול אותה אם היא שמעה על איזו מסיבה טובה. התגובה שלה הייתה: "מה, אתה לא בא איתי לעשות טיול עם הכלבה?". מעניין מאוד, חשבתי לעצמי… לאן זה יוביל? מבלי להתבלבל השבתי שברור שכן. נפרדתי מהחבר, וחיכיתי לה עשר דקות עד שהיא סגרה את המקום, ויצאנו לרחוב.

ואז זה קרה… ההילה, הילת הברמנית, אותו דבר שמפריד בין סתם בחורה למישהי שמגישה לך אלכוהול, אותו דבר שהופך כל 6.5 ל-9, התפוגגה. זה הזכיר לי התעוררות מחלום על חופש באי טרופי, ליום של עבודה. פתאום היא נראתה מאוד רגילה ולא מעניינת. בחנתי אותה טוב, והסתכלתי חזרה לבר רק כדי לראות אם לא שכחתי אותה בפנים בטעות ויצאתי עם מישהי אחרת. מאחורי דלת הזכוכית היה נדמה לי שראיתי את ההילה מנמנמת לה בין שני בקבוקי וויסקי.
בהיותי קליל וזורם, למרות התפנית הבלתי צפוייה בעלילה, החלטתי לדבוק במילתי, ולראות לאן הכלבה תוביל אותנו. אולי יש לה עוד הילה בתיק. דבר אחד יאמר לזכותה, הכלבה הייתה באמת משהו יוצא דופן. אחת הכלבות החמודות יותר שיצא לי להכיר. אולי קצת חמודה מדי יחסית לבעליה.

בעודנו מטיילים בשכונה ומקשקשים על כלום, חשבתי לעצמי לאן כל זה מוביל ואם אני בכלל רוצה לדעת. ובעודי חושב, מחוסרת ההילה אמרה איזה משהו די מעצבן. אני לא זוכר מה זה בדיוק היה אבל התשובה שלי הייתה משהו בסגנון של "די, אני לא מדבר איתך יותר". באופן כמעט אינסטינקטיבי ומפתיע משהו, היא פתחה את הקלפים שבידה וענתה "אין בעייה, בשביל סקס לא צריך לדבר". וכך, כאשר הקלפים על השולחן נותר לי רק להחליט האם הפרס מעניין או שאני מתקפל.

הגענו לפתח של הדירה שלה, ונעמדנו זה מול זו. ברור היה שהכדור בידיים שלי…

אני לא יודע למה בחורות שמגישות אלכוהול נראות אטרקטיביות יותר. למרות שאני יכול להעלות עשרות טיעונים וסיבות די משכנעות, זה בסופו של דבר נעלם ממני. עד שתהיה לי סיבה טובה, אני פשוט מניח שזו דרכו של עולם. אבל דבר אחד כן ברור לי היום. הן אטרקיביות יותר רק בזמן שבו הן מגישות אלכוהול. רק כשהן מאוחרי הבר שמגן עליהן. רק בתוך העשן והתאורה. רק כשהן משחקות את התפקיד. בזמן שהן מוציאות את הכלבה שלהן לטיול, הן סתם מישהי שמטיילת עם יצור בעל ארבע רגליים.

ניסיתי בכל כוחי לחפש את ההילה. ניסיתי לדמיין אותה אוחזת בברז הבירה. הוספתי קצת עשן לתמונה בדמיוני, וניסיתי לזוז מעט ימינה ושמאלה לחפש זווית של תאורה דומה לבר. אבל המציאות עולה על כל דמיון. אמרתי לה שהיה נחמד ושיהיה לילה טוב, נתתי לה נשיקה על הלחי, והלכתי הבייתה לישון.

בעודי צועד, חשבתי לעצמי בחיוך… כנראה שזה לא כל כך קשה להתחיל עם ברמניות ומלצריות…

הסיפור הזה נכתב ביום יום חמישי, 27 לספטמבר 2007, בשעה 16:19, והוא שייך לנושא כללי. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;