יש לי איזו מיני-אובססיה לדובי גל.
לכל מי שחושב לעצמו שזו הצהרה מטומטמת להחריד, יש לי דבר אחד לומר: אתם צודקים! אין לי הסבר משכנע לעניין, ואפילו ביני לבין עצמי אני לא מצליח להבין את זה. אני מניח שזה קשור לתחושת היראה שיש לי נוכח הכיעור הנוראי שחי בדיסוננס מוחלט עם הצלחת העבר שלו. יש לי תחושה שהתשובה למשמעות הקיום, פיתרון בעיית הגרוויטונים בתורת הקוונטים, והמתכונת לשלום עולמי קשורות לעצם קיומו.
אבל מי יודע…

בכל אופן, זו לא ממש אובססיה, אלא עניין מוקצן בלי פרופורציה לכלום. טוב, כל עניין בדובי גל הוא בלי פרופורציה לכלום. אני לא עוקב אחרי הבן-אדם כמובן, אבל משתדל להתעדכן בדברים שהוא עושה בימינו. אני פשוט חייב להבין את התופעה. הגבול של פונקציית היופי בצד השלילי שלה, פשוט מסקרן אותי. אבל נהייה רציניים לרגע. בואו נשים בצד את כל השטויות שמוחי הקודח מייצר בשעות לילה מאוחרות. סה"כ זה משעשע אותי להתעדכן בחייו. יש כאלה שעוקבים אחרי כוכבי האלופה, אני תקוע על "מלך הסלים".

ביום שישי האחרון, בעודי ממתין במספרה (לבחורה עם 'קרייבינג' לפוני, אני אישית מסתפק במכונת תספורת) נתקלתי בעיתון "שבעה ימים". בעיתון הייתה כתבה שעסקה בדובי גל ובאישתו (או בת-זוגתו) החדשה – איזו סינית שעלתה לארץ כי האגרול פה טעים יותר והרוטב חמוץ-מתוק זוהר באולטרה. מכיוון שאני והמסתפרת (ממש במקרה) שאלנו את עצמנו כמה שעות מוקדם יותר מה לעזאזל הבן אדם עושה למחייתו בימינו, החלטתי לתרגל את יכולות הרפרוף שלי ולנסות לגלות את המידע החסר להשלמת תאוריית הקונספירציה שלי.

בשלב כלשהו עיניי נתקלו במשפט הבא: "גל מתפרנס מעסקי נדל"ן ומתמלוגים על סרטיו כגון 'מלך הסלים' וכו…". אהה! זעקתי לעצמי בטון של גשש בלש על סטרואידים. נדל"ן! התעלומה נפתרה (אם כי עכשיו אני תוהה מי לעזאזל קונה ממנו דירות).
אבל למרבה הפלא, למשפטים סמוכים בכתבות יש תכונה מופלאה להיות מאוד קרובים גאוגרפית על דף העיתון, ועל כן נמשכו עיניי לשני המשפטים הבאים:
מראיין\ת: "אז איך הכרתם?"
גל: "נפגשנו כשהגעתי למשרד בו היא עובדת כדי לתקן שם את הפקסימיליה."

פקסימיליה???
אולי זה רק אני, אבל משהו כאן נשמע מאוד חשוד… נדל"ן עאלק…

הסיפור הזה נכתב ביום יום חמישי, 11 לאוקטובר 2007, בשעה 12:13, והוא שייך לנושא כללי, רכילות. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;