הצד האחר של בי"ס רימון (ושל המוסיקה בכלל)
בשנה-שנתיים האחרונות, אי אפשר להתחמק מהמתקפה של בוגרי רימון על הפופ הישראלי. מירי מסיקה, איה כורם, קרן פלס ואריק ברמן נחרשו בשדה גלגל"ץ ולא נתנו לנו מנוחה. ברור לי שהדעות לגבי כל אחד מהם חלוקות, וסימפטיה למוסיקה כזו או אחרת זה בהחלט עניין של טעם. יחד עם זאת אני מקבל את הרושם שנוצר איזשהו אנטי לבית הספר רימון ולבוגריו. נדמה לי שאנשים שיש להם קצת רתיעה מהמיינסטרים המוסיקלי, מפתחים לאט לאט סלידה ממה שנדמה להם שרימון מייצג בשנתים האחרונות. והסלידה הזו מחלחלת לאט לאט למיינסטרים עצמו.
נהייה "אין" לזלזל בבית הספר ובמה שהוא מייצג. אנשים פיתחו איזשהי קונספציה שבית הספר רימון הוא מעין מפעל למוסיקה גלגל"צית זולה, פשוטה וחסרת מקוריות. אולי אפילו תחושת קונספירציה שנרקמה בין בית הספר לתחנת הרדיו השנויה במחלוקת שכולם מאזינים לה, אבל הרוב מפחדים להודות שכך הם עושים.
השנה התחלתי אני ללמוד ברימון. אני לומד במסלול חלקי, פעמיים בשבוע, בעיקר בשביל ההעשרה העצמית והכיף. למרבה ההפתעה (או שבעצם לא כ"כ) גיליתי רימון אחר לחלוטין, מאשר זה המיוצג על ידי אותם אומנים חרושים ושנויים במחלוקת. גיליתי בית ספר איכותי למוסיקה שמאפשר לתלמידיו להתפתח בכיוונים רבים אם הם רק יחפצו בכך. מקום ששם דגש על היבטים רבים של המוסיקה על כל גווניה. מקום המנסה להקנות לתלמידיו הבנה מעמיקה של יסודות השמיעה המוסיקלית, ויכולת לישם יסודות אלו. מקום שפשוט כיף להגיע אליו.
מבחינת תוכן אנושי, גיליתי מקום מלא באנשים מוכשרים שאוהבים מוסיקה וחיים אותה. אנשים עם טעם מוסיקלי מעניין ואיכותי, שאוהבים לנגן וליצור. אז נכון שאפשר למצוא כאלה שהגיעו לבית הספר רק כדי ליצור מספיק קשרים כדי להכניס עוד שיר משעמם לפלייליסט כזה או אחר. אבל הם בהחלט לא הרוב, ולא מייצגים את רוח המקום. וכמותם ניתן למצוא אנשים בפקולטות למדעי המחשב ולמשפטים, שנמצאים שם רק בגלל שאלו מקצועות נחשבים המציעים שכר גבוה.
אמנם לא נתקלתי עדיין בכל המורים בבית הספר, אבל כל אלה שמלמדים אותי הם אנשים רציניים, עם רקורד מרשים בתחום. אנשים שיש להם הרבה מה לתת למי שרק רוצה לקחת. בין אם הם וירטואוזים על כלי כזה או אחר, מפיקים דגולים, או יוצרים מרשימים, לכולם יש את אותה תשוקה ואהבה לתחום, והם לוקחים אותו בשיא הרצינות.
כך שנדמה לי שאותה אצבע מאשימה המופנת אל עבר אותו קומץ בוגרי רימון שנפלו למיינסטרים ואל עבר בית הספר עצמו, מופנית לכיוון הלא נכון. ה"אשמים" העיקריים הם אוכלוסיית צרכני המוסיקה. ברור שלא כולם, אבל רובם פשוט רוצים שירים פשוטים. שירים בשני אקורדים, או גג ארבע. רוב האנשים לא מעוניינים לשמוע דברים מורכבים יותר, או שהם פשוט לא מספיק מתעניינים כדי לחפש דברים מיוחדים. הם נהנים ממה שנותנים להם וזהו. כנראה מכיוון שמוסיקה לא זורמת בעורקיהם בצורה כה חזקה, והיא פשוט משהו להנות ממנו ברקע.
ולראייה, בין בוגרי בית הספר ניתן למצוא מוסיקאים גדולים בתחומים רבים. אמני ג'אז גדולים, יוצרים מענייני, ואנשים שמתעסקים בצד היותר אלטרנטיבי של המוסיקה. כולם מוכשרים מאוד, ומצליחים בתחומם. הבעייה היא שתחומם הוא עניינם של ציבור קטן למדי, ולכן על רובם אף פעם לא נשמע, כמו ששמענו על מסיקה וחבריה.
אז בהחלט מותר לא להעריך או לא לאהוב את אותם בוגרים שפילסו את דרכם לחיינו בין אם רצינו ובין אם לא. אבל להסיק מהם על הכלל, זו כבר קפיצת דרך שאינה מבוססת על עובדות.
יום שישי, 23 לנובמבר 2007 בשעה 16:32
אני לא מחובבי ז'אנר גלגל"צ, אבל אפשר לזהות מקצוענים גם כשהסגנון שלהם לא הוא כוס התה שלך. לגבי השמות שהזכרת (מסיקה, כורם, פלס, ברמן) – חייבים להודות שגם אם המוזיקה שלהם לא תמיד מעוררת התפעלות במקוריותה, כולם ברמה מקצועית גבוהה. כנראה שהפריצה של כל כך הרבה מבוגרי רימון למיינסטרים נובעת מכך שיש צמא של ציבורים מסויימים לסטנדרטים גבוהים יותר, ואני לא חושב שיש בזה משהו רע. בטח שזה עדיף בהרבה על החקיינים הזייפנים של כוכב נולד.
יום שבת, 24 לנובמבר 2007 בשעה 5:20
אני חושב שהתדמית הרדודה של "רימון" היא המצאה של "ידיעות אחרונות" – שכתבי התרבות שלו לעולם יהיו מוכנים לוותר על דיוק ואמינות לטובת עוד רבע־התחכמות, ויכתבו מילה טובה על אמן ישראלי רק אם נתמזל מזלו להעביר את כל שנות ההתבגרות שלו באקדמיה מוזיקלית באנגליה – ושל "ארץ נהדרת", שסתם בוחרת לעצמה מטרות קלות, מוטב כאלה שכבר סומנו על־ידי מישהו אחר. מוזיקאים, וגם סתם אוהבי מוזיקה, בדרך כלל גומרים על המוסד הזה את ההלל.
יום שבת, 24 לנובמבר 2007 בשעה 14:50
חזי, אני מסכים איתך מאוד. בהחלט אפשר לזהות מקצועים גם בז'אנר שלא אוהבים, וגם בז'אנר פשוט. וכנראה באמת יש צמא בשוק למקצוענות גם במיינסטרים. בעיניי זה מבורך.
יניב, יכול להיות שהעיתונות זרקה את הגפרור לשדה הקוצים, אבל כך או כך הקוצים הם בכל זאת הציבור, ואני שומע את את הדי אותו גפרור מהמון אנשים. לי אישית זה קצת חבל, ולכן החלטתי לכתוב את מה שכתבתי.
יום ראשון, 25 לנובמבר 2007 בשעה 11:44
ואו, לא הספקת להתחיל וכבר שטפו לך את המוח. מה, הציעו לך הנחה בדמי הלימוד בתמורה לפרסום חיובי? בוא לא נסחף, הרי ריקי גל מלמדת ברימון.
(האמת, אין לי מושג. אפילו לא ידעתי שיש ויכוח בעניין. פשוט, כזה מניפסט של הלל אוטומטית מעורר חשד. כמה מהשורות שכתבת נשמעות כמו מתוך פמפלט מכירות).
מצד שני, או מאותו הצד, ב"כוכב נולד" האחרון התחרו שתיים מבוגרות (או תלמידות) של רימון, ולמיטב זכרוני הן היו השתיים הראשונות שהועפו ע"י הצופים. זה לא אותו קהל של גלגלץ?
מצד שלישי, ואולי עדיין מאותו הצד, אני לא זוכר מתי השמיעו לאחרונה בגלגלץ שיר של קייט בוש. תבוטל גלגלץ לאלתר.
יום שני, 26 לנובמבר 2007 בשעה 0:48
דווקא גלגל"ץ, בעוונתם הרבים, משמיעים את קייט בוש מדי פעם…
אתה יכול להיות ציני כתמיד (וזה בהחלט משהו שאני אוהב אצלך), אבל לצערך לא שטפו לי את המוח ואני לא מצטט שום פמפלט. אף אחד ברימון לא מנסה ימכור כלום למי שכבר לומד שם, ולא מתקיים שם שום דיון בנושא שכתבתי שעליו.
זו חוות דעת אישית ומפוכחת. אם בא לך להיות אנטי, תהנה…
יום שני, 26 לנובמבר 2007 בשעה 10:04
איכשהו, נמאס לי מהטרנד של "אנטי-אנטי-רימון" שהתחיל לפני כחודש בערוץ 2.
תנוחו.
יום שני, 26 לנובמבר 2007 בשעה 10:37
הי, אני לא אנטי, אני אף פעם לא אנטי, אם יש משהו שאני לא – זה אנטי. ליד ההגדרה של "לא אנטי" במילון יש תמונה שלי. אני אפילו לא אנטי אנטי, כי אני לא אנטי. אין בי מולקולת אנטי אחת. אנטי ממני והלאה. לא דובים ולא אנטי. אף פעם לא הייתי אנטי ואף פעם לא אהיה אנטי. אם אפשר לתאר אותי בשתי מילים – זה "לא אנטי". אם יש משהו שאפשר לומר כאמת מוחלטת, בלתי תלויה, זה שאני לא אנטי.
אני כולי פרו. פרו ורבו.
אבל אתה… איך אתה יודע שמשמיעים קייט בוש בגלגלץ? אני שומע די הרבה גלגלץ, ואני לא מתבייש בזה. אפשר למנות את מספר הפעמים ששמעתי שם קייט בוש בשנה האחרונה על אצבע אחת, וגם כל הפעמים הללו היו השירים ה"פופולריים". אבל אתה – אתה לא אמור לשמוע את הזבל המיינסטרימי הזה בכלל! או שאולי מירי מסיקה מדברת גם אליך… נראה שאתה שומע יותר גלגלץ ממני, אם יוצא לך לשמוע שם קייט בוש.
בכל מקרה, אם היו שוטפים לך את המוח, בוודאי לא היו שותלים שם את המחשבה ששטפו לך את המוח, אז ברור שלא תדע שמוחך נשטף. ואם אתה מודע לפרסום החיובי שאתה מספק, ודאי שלא תודה שאתה מקבל טובות הנאה (מריקי גל? באמת, ירון!) תמורת הפרסום. כך שתשובתך צפויה בהחלט.
(אגב, מאז שדלית עופר התמנתה לעורכת של גלגלץ, הפלייליסט התרחב פלאים. ואם בודקים כאן – http://www.glz.msn.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=2942 – מסתבר שבין העורכים המוזיקליים של גלי צה"ל יש אחד, דודו אלהרר).
יום שני, 26 לנובמבר 2007 בשעה 20:38
נו באמת… איזה מילון יש לך? אצלי התמונה שלך מופיע תחת הערכים "אנטי", "נגד" ו-"דובי לא-לא". זה מילון מעודכן ואיכותי.
אני שומע גלגל"ץ ולא מתבייש. יש שם הרבה זבל אבל יש גם דברים טובים, זה תלוי באיזה שעות שומעים. אני אישית שומע בעיקר בלילה אחרי 12, כנראה שרק אז הם מעיזים לשים קייט בוש כי הם חושבים שאף אחד לא שומע. אגב, יחסית למה ששמים בשאר היום גברת בוש מעולה.
ואם היו שוטפים לי את המוח, אז הוא היה קצת יותר נקי. ותאמין לי… היא די מלוכלך.
יום שלישי, 27 לנובמבר 2007 בשעה 9:07
וולאה יואב אני מעריץ אותך!
לא בקטע הומאי או משהו
אני מעריץ אותך.