פראנויה סלולרית
בוודאי נתקלתם בסרטון הכנת הפופקורן באמצעות טלפונים סלולריים שמסתובב בימים אלה ברשת. בסרטון רואים קבוצות של צעירים מכוונים ארבעה מכשירים סלולריים אל גרעיני תירס, ומצלצלים אליהם בו-זמנית. גרעיני התירס מתבקעים והופכים לפופקורן, להפתעתם של הצופים. כמובן שמדובר בזיוף; אי אפשר באמת להכין פופקורן ככה.
בדיעבד מסתבר שמדובר על קמפיין פרסומי לאוזניות בלוטות'. חנן כהן כתב על הסרטון הזה באתר "לא רלוונטי" המזים שמועות ומכתבי שרשרת, וטען כי בעיניו זה הוא "סרטון איום ונורא כי הוא מצליח בגלל תחושת הפחד שיש לאנשים מטכנולוגיה בכלל ופחד מטכנולוגיה סלולארית בפרט". שמעתי דברים דומים גם מאנשים אחרים שטוענים שנחצה כאן קו אדום, והאמת היא שאני לא מסכים כלל וכלל.
ראשית כל – בואו לא ניתמם: ניצול ציני של פחדים קמאיים של אנשים קיים מאז, אממ, מאז שקיימים אנשים, פחות או יותר. הפעם זה כדי למכור אזניות בלוטות', בעבר כדי למכור מחילה על חטאים, ובמקרים אחרים כדי לשלוח אנשים אל מותם על קידוש אל זה או אחר. באמת שלא חסרות דוגמאות.
שנית, לגבי הטיעון שהסרטון יוצר את הפחדים הקמאיים ולא רק מנצל אותם – מה אומר, אני בסדר עם זה שיש אנשים שחושבים שזה אמיתי. בחיים צריך קצת חוש הומור, ועכשיו זה בדיוק הזמן לצחוק קצת על תופעות האינטרנט (כפי שגם זיהו יוצרי סאות' פארק, בפרק Over Logging). הבדיחה הזו היא כל-כך במקום, ארוזה היטב לסרטון קצר שגורר תגובה רגשית הולמת (=נפלתי מצחוק).
שלישית, אי אפשר שלא להעריך את ההשקעה בניסיון ליצור מראית עין של תופעת אינטרנט, דוגמת מנטוס ודיאט קולה: רצף של קליפים באיכות נמוכה, התלהבות של המשתתפים, התדהמה מהתוצאות, בנות צורחות ביפנית – הכל כמו בחיים. כפי שידוע לכם, אני אישית סולד מפרסומות – אבל הנה פרסומת אינטליגנטית, מפוכחת ומשעשעת, שהצליחה פעמים – פעם ראשונה כשנהניתי מהסרטון (שהיה חף מקרדיטים!), ופעם שניה כשחיפשתי את האמת שמאחורי הסרטון והגעתי לאתר של החברה.
אז אם כבר פרסומות – אז פרסומות כאלה, שקצת מאתגרות את הצופה ולא מאכילות אותו בכפית.
יום חמישי, 19 ליוני 2008 בשעה 20:43
טעות אחת בידך – אין אני.
יום שישי, 20 ליוני 2008 בשעה 11:41
הפרסומת הזו מפרה הסכם בלתי-כתוב בין מפרסמים והקהל שלהם, שעיקרו הוא "אם זה פרסומת אז שיהיה ברור שזה פרסומת". אפשר לשים כתובית "המציגים אינם פופקורן", אפשר לשים שקופית עם שם המפרסם, אפשר לשדר את זה בצמוד לפרסומות אחרות; ברגע שהפרסומת עוברת לסבלימינלי יש כאן בעיה.
אני לא משלה את עצמי שאין פרסומות סמויות – ודאי שיש והן אפילו מתוכננות ומהונדסות היטב סביבנו, אבל הן יוצרות אנטגוניזם ברגע שהן מתגלות, כמו במקרה הזה – והמפרסם לוקח סיכון.
בעיה נוספת היא שהפרסומת יצאה משליטה. אני לא יודע אם אפשר להשיג בארץ את האוזניות של היצרן הזה, סביר להניח שלא; המפרסם לא השיג דבר משידור הפרסומת על המסך שלי, ואולי רק פגע בפרנסתם של משווקי הסלולר המקומיים… זה בערך כמו להמציא דת חדשה בשביל הצחוק, ולגלות פתאום שיש לה מאמינים. ועל זה באמת אפשר לומר "איום ונורא".
יום שבת, 21 ליוני 2008 בשעה 12:13
יאיר, אני מסכים עם כל מילה.
אכן, הסרטון משעשע. ואם הוא היה נעשה ע"י חבורת משועממים שרוצים לצחוק על העולם אז זה לגיטימי. אבל בנוסף להפרת ההסכם הבילתי כתוב בין מפרסמים לקהל יש כאן כמעט עבירה על החוק.
חוק האמת בפרסם אוסר על פרסומאים להשתמש במידע שיקרי בפרסומת. ניסוח החוק הוא חמקמק ויש תחומים אפורים (דוגמת הפרסומת למזגן טורנדו שבו המון אנשים מספרים שלהם יש מזגן כזה). אבל ישנם גבולות ברורים. לדעתי, אחת הסיבות העיקריות לחוק ולחשיבותו, היא שבעולם של היום יש יותר מידי מידע. אף אחד לא יכול לדעת הכל, ויותר מזה… הרוב יודעים מעט מאוד. כאשר מציגים כזה סרטון למטרות פרסומת נמצאים ממש על גבול השטח האפור, ולדעתי עורך דין טוב יכול לנצח במשפט נגדם.
אני מסכים שאם היה ברור שזו פרסומת לא הייתה כאן בעייה אמיתית. אבל הסרטו כמו שהוא ובקונטקסט שהוא מוצג, הוא בעיני עבירה בוטה על הגבול.
יום ראשון, 22 ליוני 2008 בשעה 8:27
ואו, נסחפתם קצת, יאיר וירון (וגם חנן כהן). אישית אני לא מוצא בסרטון חצי גרם של שעשוע, אולי כי כבר ראינו אלף כמוהו, אבל גם לא כזאת חלחלה מהעובדה שזו פרסומת (ואגב, אם לא הייתם אומרים לי, לא הייתי יודע שזו פרסומת). אני לא באמת יודע אם התוכן נכון או לא (אז תודה, דן, על ההבהרה) אבל זה גם לא משנה. זה דומה לאזהרה לא לשים את השיניים שלך בכוס קולה למשך לילה שלם. אין ספק שמכשירים סלולריים, כמו גם קולה, לא מאריכים את חיי המשתמש, אבל גם מלפפון, אם תתקע שניים באף (כמו שכבר ציינתי בעבר), עלול להזיק.
אז אם יש מישהו תמים שרואה סרטון כזה בפעם הראשונה ומתפתה להאמין, ובגלל זה הוא ישתמש פחות במכשיר הסלולרי, מה טוב. הנזק האמיתי הוא הזמן שמבוזבז על צפיה בסרטונים המיותרים האלה, והזמן שמושחת לריק ע"י המשתתפים והיוצרים, במקום ללמוד תורה או, לפחות, לקיים יחסי מין מוגנים.
יום שלישי, 01 ליולי 2008 בשעה 10:39
ואם לא ראיתם את הספין-עוף -
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2668055
(ראיתי לראשונה אצל זרובבלה)
יום רביעי, 02 ליולי 2008 בשעה 10:50
לול. רוטפל. גדול.