פעם פגישה עיוורת היתה עובדת בערך ככה: כמה מתווכים טובי לב מעבירים לך מספר טלפון, אתה מתקשר, מדברים, מדברים עוד קצת, קובעים להיפגש. כל מה שידעת על הגברת היה משיחת הטלפון, ומה שהחליטו לספר לך המתווכים. היום המצב קצת אחר – מעבירים לך טלפון של בחורה, ואז מתחיל הפיתוי: לחפש את השם שלה בגוגל, או לא לחפש?? זה פשוט מדהים. זה לא משנה מי את, איפה את גרה, אם יש לך או אין לך אינטרנט – מישהו כבר טרח לכתוב עליך איזה מילה או שתיים ברשת, ואולי אפילו להעלות תמונה מביכה מאיזה טיול כיתתי מלפני עשר שנים. וזה כבר מספיק בשביל שהפגישה לא תהיה עיוורת – כושר חיפוש בסיסי, ואתה כבר מכיר את הבחורה לעומק בלי שהחלפתם מילה. אחד מחברי הטובים שלח בילדותו שאלה לרבי שליוותה אותו בתור התוצאה מס' 1 בגוגל, עד שבגיל 24 הוא פירסם איזה מאמר על אלגוריתמים מבוזרים שלקח את כל הקופה.

וזה עוד במקרה הטוב: מה אם הבחורה כותבת יומן-רשת, ושופכת את כל פניניה על בסיס יומיומי? ויותר גרוע: מה קורה אם האקס של הבחורה מנהל בלוג, ומספר חוויות אינטימיות מהעבר?

בקיצור, התוצאה של השם שלך בגוגל היא היום כמו "כרטיס ביקור" שכתבה עליך הרשת. בערך כמו ה-"פרופיל" שאתה ממלא על עצמך באתרי היכרויות , רק שאין לך שליטה על מה יחליטו אחרים להעלות לרשת. ההמלצה שלי – חפשו את עצמכם בגוגל, ותתרגלו למה שאתם רואים שם.

הסיפור הזה נכתב ביום יום ראשון, 06 לנובמבר 2005, בשעה 18:45, והוא שייך לנושא תהיות. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;