יש מלאכים על פני האדמה
ירושלים, בניין העיריה, 11:00 בבוקר. צפוף. רק התור לבדיקה הבטחונית בכניסה לוקח רבע שעה. אני נכנס פנימה, צועד למחלקת גבייה והסדרי תשלום, ורואה מאות אנשים עומדים וממתינים לתורם. אין פלא, במשך שבועיים מערכת המחשוב של העיריה לא פעלה, ועכשיו כל הציבור מגיע בהמוניו. טוב שהצטיידתי בעיתון. אני נעמד בתור הארוך לדוכן שבו לוקחים מספר, כשלפתע עובר לידי אדם בז'קט כהה, מושיט לי פתק, אומר לי: "קח אחי, תיהנה" וצועד כלפי חוץ. אני מביט בפתק, ורואה שזה תור מספר 124. מביט בלוח, ורואה שכרגע נכנס מספר 118. אני מפנה את ראשי לעבר היציאה לחפש את מיטיבי, והוא כבר בשער – מביט אלי, מחייך, ונעלם.
שחר, השותף שלי לדירה, היה אומר שבאותו רגע בזבזתי את כל הקארמה החיובית שצברתי במשך חודשים. הוא כנראה צודק, אבל אלוהים עדי – אני עוד אשלח את הלחם הזה חזרה על פני המים. נמצא כבר איך.
יום ראשון, 18 לדצמבר 2005 בשעה 22:54
איזו הוכחה נאה לחוק סכום-אפס… בדיוק עכשיו חזרתי מהסינמטק; היה שם ארוע מיוחד שבנוסף להכל באו אליו חברים שלי מן העבר שלא פגשתי עידנים. לפני שנסעתי, התקשרתי לשאול אם יש כרטיסים ואמרו לי "בטח, פשוט תבוא לקנות". נסעתי בקו 14 וירדתי בטעות שלוש תחנות מאוחר מדי. רצתי לשם בשארית כוחותי והגעתי חמש דקות לפני ההתחלה; בקופה הודיעו לי שאזלו הכרטיסים…
אני בטוח ש"פיית הסטטיסטיקה" (אותה ברייה אגדית שיודעת לענות על שאלות כמו "איזה אחוז מהאוכלוסיה אוהבים גויאבות ואיזה אחוז לא יכולים לסבול את הריח" שהחברה שלי אוהבת לספר עליה סיפורים, אבל זה כבר עניין אחר) מצחקקת עכשיו צחוק זדוני שאותו זמן שאתה הרווחת בתור לעירייה אני הפסדתי בריצה אחרי כרטיסים דמיוניים.
יום שני, 19 לדצמבר 2005 בשעה 9:23
דרך יפה להמשיך עם המעשה הזה היא לקחת תמיד שני מספרים וכשהולכים לתת למישהו שבדיוק הגיע את המספר הנוסף שלך.
יום שני, 19 לדצמבר 2005 בשעה 12:32
יער, נראה לי מתבקש שאני אזמין אותך לסרט. תבחר, נמצא זמן, ונלך.
עמית – הדילמה המוסרית כאן היא קשה לי. אתה עושה ממש טוב לבן-אדם אחד, ועושה קצת רע להרבה אנשים שבגלל המעשה שלך צריכים לחכות עוד קצת. במצטבר לא עשית כלום, והאמת שהתחושה שלי היא דווקא שעדיף לקצר ל-200 אנשים את התור בחמש דקות מאשר לבן-אדם אחד בארבע שעות. לא שאני מתלונן…
יום שני, 19 לדצמבר 2005 בשעה 12:33
ככל שאני חושב על זה יותר, אני מסתבך יותר. אם היתה לי אפשרות לתת לבן אדם אחד מיליארד דולר, או מאידך לתת 16 סנט לכל נפש חיה על פני האדמה – הייתי נותן ליחיד ולא לכלל. זאת למרות שאני תיאורטית מעדיף שיותר אנשים יהנו.
יום שני, 19 לדצמבר 2005 בשעה 15:38
לא נראה לי שאתה צריך להזמין אותי לסרט בגלל שאלות הגורל מתעמרות בי. אני חושב שאני אקח אותן לשיחה בהזדמנות.
מצד שני, גם אותך לא ראיתי עידנים (למרות שאני עוקב באדיקות אחרי הבלוג שלך) ונראה לי שהגיע הזמן שנפגש.
יום שני, 19 לדצמבר 2005 בשעה 19:26
קודם "פיית הסטטיסטיקה", עכשיו "אלות הגורל" – מה פרויד היה אומר על ההנפשה הזו של מושגים מופשטים והתגלמותן בדמויות נשיות מרושעות בעלות כוחות-על?
יום שלישי, 20 לדצמבר 2005 בשעה 1:36
כל האנשים האלה שאתה נותן לברנש הממוזל לעקוף לא יהנו באמת מחמש הדקות האלה. במצב העניינים הם מבינים שהם יצטרכו לחכות הרבה, והם בכלל לא ישימו לב אם זה יהיה חמש דקות פחות או יותר. מקבל המספר לעומת זאת ממש ישמח, כי אתה מקצר לו את הזמן בהמון, ועבורו זה ממש ישנה.
דוגמה טובה עם הסנטים, בקיצור.
יום שלישי, 20 לדצמבר 2005 בשעה 2:14
אני לא יודע מה פרויד היה אומר, אבל אני משער שהוא היה צודק.
יום שלישי, 20 לדצמבר 2005 בשעה 8:04
ואני אצטט את דוגברט:
I believe in Karma: I can be mean to people, and know that they deserve it.