אולי נתקלתם בכתבה: "רוצים ללמוד לטינית? תצטרכו לדלג בין כמה אוניברסיטאות", שפורסמה השבוע בהארץ. הכתבה מספרת על התפוררות תחומים "לא-פופולרים" כמו אגיפטולוגיה במדעי הרוח, ועל תכניות-חירום של האוניברסיטאות להתמודד איתה. הייתי רוצה לעשות סדר, ואולי קצת לתקן את הרושם שנוצר בכתבה.

קודם כל, העובדות: אמנם בישראל יש מעט מרצים לאגיפטולוגיה, וזה אכן חבל. מאידך, אותם מתי-מעט הם קבוצה איכותית מאוד של מרצים בעלי שם עולמי, עם פרסומים רבים וחשובים. עצם זה שכל הקבוצה הזאת נמצאת בטווח נסיעה של כמה שעות אחד מהשני, היא תופעה סטטיסטית יוצאת דופן, שאני מנחש שלא קיימת באף מקום אחר בעולם.

שנית, מהכתבה עולה כי "לראשונה" תנתן האפשרות לקיים תכנית לימודים מלאה, כאילו כל אוניברסיטה בנפרד אינה מציעה תכנית כזו. משתמע שסטודנטים "משוגעים לדבר" שרוצים להירשם ללימודים שכאלה, יאולצו לתזז בין אוניברסיטאות. פה צריך לתקן שני תיקונים: קודם כל למיטב ידיעתי התכנית מיועדת לתלמידים מתקדמים בלבד, ולא לסטודנטים חדשים. מכאן אתם יכולים להסיק את התיקון השני – בוודאי שכל אוניברסיטה יכולה להציע תכניות לימודים מלאות לסטודנטים שבוחרים בתחומים הללו, והן אכן עושות כך.

לבסוף, הקורא התמים עלול להסיק מהפיסקה האחרונה שבאוניברסיטה העברית בכלל אי אפשר ללמוד מצרית עתיקה מאז 2005. אין רחוק מכך: לימודי המצרית בירושלים חיים ובועטים, יש מבחר נאה של קורסים, ואם אינני טועה בכל שנה מאז 2005 היו לפחות שלושה מרצים שונים שלימדו שלבים שונים של הלשון המצרית באוניברסיטה. אני מניח שהסיבה לבלבול היא ביורוקרטית – האגיפטולוגיה עברה מהחוג למזרח התיכון הקדום והפכה ל-"מדור" בתוך החוג לארכיאולוגיה, שינוי ארגוני שלא באמת מעניין את הסטודנטים שרוצים פשוט לבוא ללמוד מצרית.

* * *

אני רוצה לספר לכם על נקודת המבט האישית שלי, בתור סטודנט שלומד מצרית עתיקה בירושלים. אני לא מרגיש שאני "לא פופולרי". להפך: אני מרגיש שאני חלק מקבוצה אקסקלוסיבית של סטודנטים שמסוגלים להתמודד עם כתב הירוגליפי, מקוטע, מטושטש ובלי ניקוד, שנכתב בציביליזציה עם עולם מושגים שונה לחלוטין מזה שלנו. יתרה מכך, אני חש גאוות-יחידה להיות באותה מחלקה למצרית ממנה פעלו חוקרים כמו הנס יעקב פולוצקי, שהתיאוריות שלו גרמו באמצע המאה הקודמת למהפכה עולמית של ממש בהבנת הלשון המצרית העתיקה, ועוד חוקרים וחוקרות נוספים ומפורסמים.

עכשיו לתכנית המדוברת. הפואנטה שלה היא פשוטה: אמנם אנחנו נמצאים בירושלים, אבל יש לנו במרחק ממש פצפון – שעה-שעתיים נסיעה – כמה חוקרים נוספים בעלי שם עולמי (רק חלקם נזכרים בכתבה, וחבל) באוניברסיטאות אחרות בישראל, שבוודאי אנחנו יכולים מאוד להשכיל וללמוד מהם. אז למה שלא ננצל את זה…? למה שלא ננצל את העובדה שכל אותם חוקרים מפוזרים על איזור גיאוגרפי קטן יחסית? אני חושב שהתכנית הזו מבורכת, תעודד שיתוף פעולה בין האוניברסיטאות ובעצם תתן לנו הסטודנטים "הרצאות אורח" איכותיות על בסיס קבוע.

אז לבוא ולקחת דווקא את היוזמה הזאת, ולהציג אותה כסימן להתפוררות של מדעי הרוח…? אמנם מדעי הרוח בסימן התפוררות, אבל התכנית הזאת היא ממש לא עדות לכך. אם כבר, התכנית היא קריאה לקובעי המדיניות והתקציבים באוניברסיטאות – שימו לב, כאן בישראל הקטנה שלנו יש מסורת ארוכה ומוצלחת של מחקר אגיפטולוגי, בואו נשמור על הגחלת הזו ולא נתן לה להתפורר.

(הערה קטנטנה לסיום: כל האמור לעיל הוא לגבי אגיפטולוגיה ומצרית. לגבי לטינית שנזכרה בכותרת הכתבה ב-"הארץ", למיטב ידיעתי המצב הרבה יותר טוב, ולראייה חפשו את החוגים ללימודים קלאסיים באוניברסיטאות השונות.)

הסיפור הזה נכתב ביום יום שישי, 24 ליולי 2009, בשעה 9:53, והוא שייך לנושא כללי, מצרית, עיתונות. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;