הוד אדישותנו
לפעמים אתה נתקל בשיר שגורם לך לרצות להיות זה שכתב אותו. הנה שיר כזה, שנזכרתי בו השבוע לאחר שיחה עם חבר טוב. אם אני מפר כאן זכויות יוצרים, אני מתנצל מראש.
הוֹד אֲדִישוּתֵנוּ / נתן אלתרמן
אֵפֶר הַלַּיְלָה גָדֵל וְצוֹנֵחַ
סִיגָרַת הַזְמַן מִסְתַּלְסֶלֶת בַּלָּאט.
וְאֵין אָנוּ כְּלָל מְצַפִּים לְאוֹרֵחַ
וְאָנו הָיִינוּ תְמֵהִים אִלּוּ בָּאת.
אֶצְלֵנוּ נוֹבֶלֶת מְנוֹרַת כְּרִיזַנְטֶמָה
עַל פְּנֵי עֲרוּגַת הַשֻּלְחָן הַסְּתָוִית,
אֶצְלֵנוּ שַלֶּכֶת חַשְמַל מְנֻמְנֶמֶת
קוֹבֶרֶת שִירִים שֶרָאֹה לֹא רָאִית.
לִפְנֵי שֶתִּגְמֹר מְנוֹרָתֵנוּ לִגְוֹעַ
נַחְזֹר וְנִקְרָא בְּעֵינַיִם רֵיקוֹת
עַד כַּמָּה חִכִּינוּ מְאֹד שֶתָּבוֹאִי
וְכַמָּה חָדַלְנוּ מְאֹד לְחַכּוֹת.
אֲזַי נַעֲמֹד, אוֹ נִרצֶה עוֹד לָשֶבֶת,
אוֹ גַם נְפַהֵק וְנוֹסִיף לְשַנֵּן:
אָזְנֵנוּ חֵרְשָה, הִיא אֵינֶנָּה קַשֶּבֶת.
לִבֵּנוּ אָטוּם, הוּא אֵינֶנּוּ מִסְכֵּן.
וּבְאִם עֲקֵבִים שֶל זָרָה, שֶל כְּמוֹ אַתְּ,
יַכּוּ בַּפְּרוֹזְדוֹר וְיָרִיעוּ: – נַחֵש!
נִרְעַד לִקְרָאתָם מִכַּף נֶפֶש עַד מֹח,
רַק רֶגַע נִרְעַד וּמִיָד נִתְבַּיֵּש.
נִצְחַק מִבּוּשָה וְנֹאמַר: – אֵין כֹּל פֶּלֶא,
אֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ שֶזוֹ אֵינֵך אַתְּ,
אֲנַחְנוּ – שְלֵוִים וּפִקְחִים שֶכָּאֵלֶה –
הָיִינוּ מַמָּש מִתְפַּלְּאִים אִלוּ בָּאת.
Sunday, 19 לNovember 2006 בשעה 19:11
לאלתרמן יש סיפור קצרצר ויפהפה על נושא דומה, שכמעט נראה כמו הרחבה של השיר הזה, שהתפרסם לראשונה ב”טורים”, כ”ז אלול תרצ”ג (18.9.33) ונדפס מחדש בספרו “במעגל: מאמרים ורשימות (תרצ”ב – תשכ”ח)” הוצאת הקיבוץ המאוחד (לי יש את המהדורה השניה: 1975), עמ’ 123-127. לסיפור קוראים “אני והיא וכל הדברים”.
אם לא הייתי חרד בעצמי מזכויות יוצרים, אולי הייתי מצטט אותו. זהו אחד מן הגילויים המרהיבים של יכולתו הפואטית של אלתרמן גם בפרוזה.
Sunday, 19 לNovember 2006 בשעה 23:08
אני לא מבין מה החשש הגדול מהפרת זכויות יוצרים. הבאת ציטוט של שיר אחד תוך ציון שמו של הכותב ובלי להרויח מזה כסף נשמע לי בגדר שימוש סביר ביצירה, ואין צורך לבקש רשות מהיוצר או לשלם על זה תמלוגים. להיפך, שימוש תמים כזה ביצירה קטנה עשוי אפילו לגרות אנשים לרוץ לחנות ולקנות את האוסף, ואז כולם מרויחים. תקנו אותי אם אני טועה.
Monday, 20 לNovember 2006 בשעה 0:17
קטע נפלא. אלתרמן ידע לנסח דברים בצורה מאד מדויקת, אין ספק.
ואם כבר באלתרמן עסקינן, הנה שיר משנת 1935 (אני חושב), שעדיין רלוונטי גם אם לא ממש קשור לנושא:
פנסים נעים ברוח
סתיו נוהם זמירות חב”ד
בכיכר תוסס ויכוח
בין הנגד והבעד.
איך אפשר שלא לרתוח
איך אפשר לישון דומם
השלום הוזה במוח
השלום מרתיח דם.
הכיכר אוזנה אוטמת
אך לשווא לא עת לחלום
“שין שורקת לו” הולמת
מם נוהמת לשלום.
מתיבבת רוח עוני
פנסים נעים כי קר
עיצבון גדול, בטוני
מתנפח בכיכר.
צבע מתערבל בצבע
דיפלומט בדיפלומט
תל אביב תהיה ג’נבה
לשתיהן סיסמה אחת.
כל העניינים נושנו
כל נושא נדוש, נחבט
וחשבתי כבר כי אנו
נרגע לאט לאט.
ואפשר יהיה בנחת
עין לעצום בליל
אך פתאום כשד
משחת בא שלום על ישראל.
Monday, 20 לNovember 2006 בשעה 13:04
באולפן היו משמיעים לנו את השיר הזה כל הזמן, פולני.
מיקי גבריאלוף, אני חושבת.
ודן אהובי בעל הנרות שאינם לשבת- האם השיר מוקדש לי? עולה חדשה מנורווגיה הקפואה והאנטישמית? (אתה באת היית מתפלא אם הייתי באה?)
Monday, 12 לNovember 2007 בשעה 17:44
פולני בתפוצות- מהיכן השיר הזה ומה שמו??
יש לי עבודה קטנה לעשות על אחד משיריו היפים של אלתרמן…
וזה נראה לי מתאים.