לפני כשנה התעוררתי וגיליתי שנפל לי עץ על האוטו. מאז בכל פעם שאני חונה ברחוב, אני משקיע כמה שניות בלדאוג שמא ייפול עוד איזה עץ ברחוב. זה כמובן שטותי - מה הסיכוי שעל אותו אוטו יפול פעמיים עץ?
אז זהו.
אז הפעם, המסכן שחונה שם הוא דווקא שכני הטוב מלמעלה. אבל בחייאת, עירית ירושלים: הרי ידעתם שהעץ רקוב. הרי כבר התמודדתם עם זה באוקטובר שעבר. למה לא טיפלתם בזה כבר אז? למה לחכות לבלתי-נמנע? למה השכן שלי צריך עכשיו לבזבז יום עבודה (לפחות) על זה?
לפני שנה כתבתי כאן על חוויותי מפסטיבל "ג'אז בים האדום". למרות אותה חוויה קשה, נסעתי השנה שוב לאילת, וראו זה פלא: דברים לפעמים משתנים. למשל, במקום "כסף המונופול" שהכריחו אותנו לקנות בשנה שעברה ולשלם איתו בדוכנים, אפשר היה לשלם בכסף אמיתי. אולי ההבדל המשמעותי ביותר מבחינתי היה ביטול שיטת הצמידים המזעזעת עבור סטודנטים: השנה קיבלנו תג גדול עם שרוך לנשיאה על הצוואר, כשצריך בכל כניסה גם להציג תעודה מזהה עם תמונה. בעיני זה לגיטימי, ואני הייתי מאוד מרוצה. צעירים מתחת לגיל 21 עדיין קיבלו אזיקונים, אבל לא שמעתי אותם מתלוננים.
המחירים, אגב, קפצו - מ-600 ש"ח לכרטיס "סטודנט-זהב" בשנה שעברה ל-750 ש"ח השנה, עליה של 25%. זוהי עלייה משמעותית, אולם כפי הנראה השנה נשברו שיאי כניסה לפסטיבל, אז כנראה שהציבור עמד בגזירה. נקווה שבשנה הבאה המחירים לא יעלו שוב.
ההופעות היו, סך הכל, טובות - השנה האורחים מחו"ל נתנו הופעות מעולות ודווקא הישראלים קצת איכזבו (בניגוד לשנה שעברה שבה הישראלים פיצצו). היוצאים מן הכלל היו רועי רז ואנסמבל "קדמה וימה", וחמישיית "שוריקו" המצויינת (בלינק שלהם יש דוגמיות להאזנה). חוץ מזה ה-Jam Sessions עברו ממלון ה-"ריביירה" למלון ישרוטל ים-סוף, ובנוסף קיבלו באי הפסטיבל גם כניסה חינם לחוף ה-"ריף", אותה לא השכלנו לנצל.
* * *
דבר אחד שהפריע לי מאוד הוא מכונת המרקטינג של סיגריות "וול-סטריט". הם שולחים עשרות "דיילות" צעירות וחטובות שמסתובבות ברחבת הפסטיבל, ומציעות לאנשים להחליף את קופסאות הסיגריות החצי-ריקות שלהם בקופסאות חדשות ומלאות של סיגריות "וול סטריט". בנוסף, יש להם "מתחם עישון" ענק באמצע הרחבה המרכזית של הפסטיבל. במילים אחרות - מחלקים לאנשים סיגריות בחינם, נותנים להם "בית" שבו הם מרגישים שייכות לקבוצה גדולה של מעשנים כמותם, ועוד מקיפים אותם בנשים יפות בלבוש צמוד.
למה זה מפריע לי? למה זה מזעזע אותי? אני לא יודע. הרי המניפולציה כאן היא כל-כך שקופה. אני יכול לטעון שחלוקת סיגריות בחינם מעודדת הגברת צריכה, במיוחד בקרב צעירים, אבל האמת היא שבעיקר מפריעות לי הדיילות. אני מביט בהן קצת בגועל, וקצת ברחמים. עושים בהן שימוש ציני כדי לייצר קישור מלאכותי בין "סיגריות" ל-"כוסיות". לכאורה הן מסתובבות ומחלקות לאנשים מתנות, אבל באיזה מחיר? אני ממש מקווה ששילמו להן המון כסף על העבודה הזאת.
עצוב לי שאירוע תרבותי ומיוחד כמו פסטיבל "ג'אז בים האדום" משמש פלטפורמה לעידוד התמכרות של צעירים לעישון. תחשבו על שני צעירים, האחד מעשן והשני לא, ומה עובר על הלא-מעשן כאשר למעשן ניגשת דיילת שכזו ומפלרטטת איתו שתי דקות. כל האזהרות של משרד הבריאות לא יכולות להתחרות בזה.
אז נכון, כנראה שהרווח הכספי מהקמת האופרציה השיווקית הזאת הוא גדול מאוד, ותאמרו לי שבלעדיה הכרטיסים היו עולים מעל 1,000 ש"ח לאדם, ואז הייתי מתלונן על מחירים. בעוד שזה נכון, האם זה נותן לנו כציבור לגיטימציה לתת יד למסעי פרסום אגרסיביים של יצרני סיגריות? אני חושב שלא. אני חושב שסיגריות הן מגיפה שצריך לעקור מהשורש.
שלא תבינו אותי לא נכון - אני חושב שצריך לתת למעשנים לעשן, לא בכל מקום אבל בהחלט במקום כלשהו. ואני לא מתנגד למכירת סיגריות בקיוסקים לכל דורש. באופן כללי, בואו נעזוב לנפשם את המעשנים כיום, המכורים כבר, שסך הכל הם די מסכנים, ונמקד את מאמצינו בלמנוע הווצרות של מעשנים חדשים. לזה אני מתכוון כשאני אומר "לעקור מהשורש".
תכל'ס - לדעתי אסור לתת ליצרני סיגריות לפרסם אותן. בכלל. לא בפסטיבל, לא בעיתונות, לא על אוטובוסים ולא על נייר טואלט. אני חושב שליצרני הסיגריות יש זכות קיום עד שדור המעשנים הנוכחי ימות, כלומר לעוד כארבעים-חמישים שנה, ולאחר מכן לא צריכים להיות מעשנים בעולם, ולכן לא יהיה ביקוש לסיגריות.
ואולי אני סתם אופטימי. אין מצב שנשרוד ארבעים-חמישים שנה 
בלי לקשקש יותר מדי…
הנה לינק לקליפ שנעשה לשיר "שתיל" של להקת אינפקציה. בין אם תאהבו את המוזיקה או לא, הקליפ מדהים.
תהנו.
בשבוע שעבר טיילתי בסקוטלנד היפהפיה עם חברי יונתן (היפהפה). יש הרבה יותר מדי תמונות, על אחריותכם. באחד הימים, מיד לאחר שסיימנו לטפס על איזה גבעונת, החלטנו לשים פעמינו לכיוון האי סקיי. לשם כך כיוונו את "ננסי" - ה-GPS שלנו - ל-Portree, העיר הגדולה באי, והתחלנו בנסיעה של ארבע שעות. במשך כשעה נסענו בכבישים-לא-כבישים ליד אגמים ומפרצים יפהפיים על רקע הרים ירוקים, ואז אומרת לנו ננסי את המשפט הבא:
"Cross the roundabout, second exit, then - take the ferry"
מה?!
פנינו כלא מאמינים לתוך המקום המדובר, ואכן - מדובר במעגן של מעבורות. הבעיה היחידה היתה שהשעה היתה שמונה בערב, והמעבורת יוצאת ב-12 בצהריים! טפחנו על מצחנו והחלטנו - לראשונה - להביט במפה כדי להבין את גודל הנזק. והנזק היה כבד: כדי להגיע לגשר שעליו תכננו לחצות לכיוון האי סקיי - היה עלינו לחזור לנקודת ההתחלה שלנו, ואז לנסוע צפונה. סך הכל איבדנו שעתיים על ההרפתקה הזו.
בנקודה זו איבדנו את האמון בננסי, ואת שאר הטיול ניווטנו עם מפות מהסוג הישן והטוב.
שלשום חזרנו לארץ, והיום פורסם הקומיקס הזה ב-xkcd.
אין מילים.
לאחרונה רכשתי מכשיר אפקטים חדש לגיטרה, boss GT-10.
מכיוון שמכשיר כזה הוא מורכב ומלא אפשרויות, נרשמתי לפורום פרטי של משתמשי המכשיר, על מנת ללמוד מנסיונם, לשאול לאלות ולענות על שאלות של משתמשים חדשים כמוני. בפורום כ-50 חברים פעילים ועוד די הרבה שרק קוראים מכל קצוות תבל.
לפני כמה ימים, ניסית להיכנס לפורום וראיתי שאת הדף הראשי פרצה חבורה פרו-פלסטינאית מוזרה. הדף היה מלא בכתובות לא ברורות באנגלית עילגת משהו. היה קשה בדיוק להבין מה כל משפט אומר, אבל בגדול הם קראו לשיחרורה של פלסטין והשמדת מדינת ישראל.
לאחר יומיים, הפריצה הוסרה והפורום חזר להתפרם לו על מי מנוחות… כמעט. אחד מהפוסטים היה של אחד הקוראים והוא התרעם אל מול הטרוריסטים הטיפשים שפרצו את האתר. הופתעתי לגלות שכל התשובות לפוסט היו באותה רוח. כולם היו נגד אותם פורצים. אף אחד לא ממש דיבר פוליטיקה, אבל הלך הרוח היה "למה באלימות", "מה הם חושבים שהם ישיגו ככה?" וכו…
אנשים שפויים מכל העולם.
יש דברים שפשוט עושים לי את היום.
