לפני שנתיים כתבתי כאן על אופנת המסכים ה-"מבריקים" של מחשבים ניידים. טענתי, ואני עדיין טוען, שהמסכים הללו הם נחותים יחסית למסכי "מט". לצערי כמעט שאי אפשר להשיג היום מחשב נייד עם מסך שאינו מבריק.

לפני מספר ימים הודיעה חברת "אפל" על הדגמים החדשים של סדרת הניידים החזקים שלה, Macbook Pro. הצצתי היום במפרטים של הסדרה החדשה, וראו זה פלא -

- דגמי ה-13″ וה-15″ באים רק עם מסך מבריק.
- רק את דגם ה-17″ אפשר לקבל עם מסך מט - בתוספת 50 דולר.

המסקנה - כפי שתמיד טענתי, המסכים המבריקים הם סתם זולים יותר. והנה אנחנו גם מקבלים תג מחיר, לפחות באפל.

לפני כמה חודשים השיקה חברת "פלאפון" את הרשת החדשה שלה, מבוססת GSM, המאפשרת לחברה למכור ללקוחותיה מכשירים מגניבים מתוצרת נוקיה, לתת להם לנדוד לחו"ל עם המכשירים שלהם במקום להחליף למכשיר זמני בשדה-התעופה, ועוד.

אני לקוח פלאפון, ולי יש מכשיר ברשת הישנה. הרבה זמן לא השתמשתי בו, כי היה לי טלפון מהעבודה, אבל החל מלפני חודש חזרתי להשתמש בו. למרבה הפתעתי גיליתי שאין לי קליטה כשאני בבית. ברגע שאני מתרחק 30 מטר מהבית, לכל כיוון, יש קליטה ואפשר לדבר. זה די מגוחך.

דיברתי עם פלאפון, הם בדקו עם מחלקת ההנדסה שהסתכלה על פריסת האנטנות בשכונה שלי, והם טוענים שיש לי תקלה במכשיר. כדי לתקן אותה עלי לשלם 600 ש"ח (!!), או מאידך לרכוש מכשיר ברשת החדשה של פלאפון ב-25 ש"ח לחודש עם התחייבות לשנה וחצי. יש לציין שהם הגיעו למסקנות האלה בלי לבדוק לי את המכשיר.

אני אישית חושב שאין לי בעיה במכשיר. המכשיר הזה ישב אצלי במגירה, מוגן מכל רע, לא נרטב ולא נפל. מה גם שהוא עובד מכל מקום שהוא לא הבית שלי. אני חושב שכל מכשיר ברשת הישנה לא קולט מהבית שלי. לדעתי הבעיה היא ברשת של פלאפון.

אם אני צודק, אז לדעתי אני לא צריך לשלם אפילו שקל אחד על "הזכות" לבצע שיחות מהבית שלי. ולא, אני לא רוצה לעבור לרשת החדשה. אני לא צריך דור 3.

האם מישהו נתקל בבעיה דומה?

האם יש מישהו מקוראי שיש לו פלאפון מהדור הישן, ומוכן לבוא לבקר אותי ולנסות לבצע שיחות מהבית שלי? השקשוקה עלי.

עדכון (31.5): דיברתי היום בעצמי עם המחלקה ההנדסית בפלאפון. הם הסבירו לי בדיוק איך הם בודקים את הבעיה, ושכנעו אותי שהבעיה היא מעבר לכל ספק בעיה במכשיר שלי, ושאין סיכוי שתהיה לי קליטה סבירה עם המכשיר שברשותי. בנוסף, מסתבר שבניגוד למה שחשבתי בעיית הקליטה היא לא רק אצלי בבית, אלא בכל מקום שבו הקליטה היא קצת חלשה.

נחמד לדעת שתיאוריות הקונספירציה שלי הן מוטעות. עכשיו נשארת השאלה, מה אני עושה עם המכשיר הלא תקין שברשותי? בתור התחלה אבדוק את אופציית "הצלבת הקו" שהציעה המגיבה שרון. אם זה מספיק זול, אני אלך על זה.

יש משהו מאוד רגוע וקל להאזנה בשירים שעובדים לפי נוסחה מוכרת, כמו למשל הנוסחה "בית-פזמון". זה אולי נכון במיוחד לאנשים כמוני, שאוהבים דברים מוכרים ומעריכים נוסחאות טובות.

בשמיעה ראשונה, השיר "ימי-בנימינה" הוא כזה. בית-פזמון כפול שלוש, ואז סיום. רבים נופלים בפח הזה, כמו למשל באתר הזה שמנסה לתת את האקורדים. (כאן זה יותר מוצלח, אבל עדיין שכחו כמה במולים באמצע - את הגירסה הטובה יש באתר של מתי כספי עצמו).

האמת היא שהפזמון הראשון זהה לפזמון השלישי, אבל הפזמון השני הוא שונה לחלוטין. המילים אמנם זהות, אבל חדי השמיעה שביניכם יבחינו שהמנגינה שונה בחלקים המודגשים: "אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי, הימים היחפים של בנימינה כן, אני זוכר…" וכן הלאה. וכך אנו מקבלים את הנוסחה ואת היפוכה בו-זמנית: בבתים המנגינה זהה והמילים שונות, ובפזמון המילים זהות והמנגינה משתנה.

וגם האווירה שונה לחלוטין. הפזמון הראשון הוא מינורי, מביט בגעגוע אל העבר מנקודת המבט של המבוגר למוד-השנים:
F#7 \ Bm \ Db7 \ F#m
Em7 \ A7 \ D \ Db7
F#7 \ Bm \ Db7 \ C
Em \ Bm \ Db \ D E7

הפזמון השני - שיא השיר - הוא מנקודת מבטו של הילד הקטן, מלא מרץ ותקווה במושבה הישנה, שבכל צעד יחף נתקל במשהו חדש ומסקרן:
F#7 \ Bm \ A7 \ D7
Gm \ A7 \ Bb7+ \ C76
F7 \ Bb \ A \ Bm
C#0 \ Bm/D \ Db7 \ D E7

(את האקורדים לקחתי מהגירסה של Michal Broudo, עם שינוי פצפון)

בצירוף מקרים מעניין, בכתבה מקסימה שפורסמה ב-2005 לזכרו של אהוד מנור (לא מצוין שם הכותבת, לצערי), יש ניתוח של המילים. הניתוח אומר שהשיר מציב בפנינו אתגר - "מציאת השילוב הנכון בין נוסטלגיה נעימה לבין מבט אופטימי לעבר העתיד".
אני מסכים לחלוטין. והמתח הזה בין המבוגר לילד, מובע לא רק במילים שכתב אהוד מנור, כפי שמצוין בכתבה, אלא גם בלחן של מתי כספי, שמשתלב באופן כל-כך טבעי במילים ובמסר של השיר.

"ימי בנימינה", מילים: אהוד מנור, לחן: מתי כספי, הביצוע האהוב עלי הוא של חוה אלברשטיין מתוך "כמו צמח בר", למכירה ב-4 שקלים ב-songs.co.il.

*** אזהרה, ספויילרים. אם לא ראיתם "אבודים" ואתם מתכננים לראות, אל תמשיכו.

לפני חודש התחלתי לראות "אבודים". כבר הרבה זמן שאנשים מספרים שהסדרה טובה, אבל הטריגר העיקרי היה זה שרציתי להבין את הבדיחות (המספיילרות) בתכנית של ג'ימי קימל.
כך יצא שהכרתי מקרוב את משמעות המונח "Lost Weekends", או "סופי שבוע אבודים" - סופי שבוע שבהם לא עושים דבר פרט לצפייה ב-"אבודים". (לאלה מכם שתוהים - לא, אין לי חיים, אין לי עבודה, והחברה שלי בסידני עד אוקטובר.)

1. בניגוד למה שהכינו אותי חברי (והמוכר בפיל-בוקס), דווקא לא התחברתי לשתי העונות הראשונות, שנחשבות לטובות יותר. דווקא העונה השלישית בעיני היתה מצויינת, במיוחד לאור דמותו המבריקה של בנג'מין ליינוס, ארכי-רשע שהוא שילוב מופלא של חניבעל לקטר ואריק קרטמן. ללא ספק, הסדרה גידלה זקן בעונה השלישית.
2. שימח אותי לראות שיש בסדרה דמות ראשית (סוייר) שהתחביב העיקרי שלה הוא קריאת ספרים, אפילו אם יש טלוויזיה באיזור. אם יש משהו שעשוי לעודד את דור האינטרנט לעזוב לרגע את המקלדות ולקרוא ספר טוב, מה טוב.
3. יש הירוגליפים! נו, באמת מצאו לעצמם דרך לשמור אותי בתור צופה. השמועה אומרת שיש עוד הירוגליפים בדרך, אז בוודאי שאמשיך לראות. אולי גם אכתוב כאן פרשנות עליהם או משהו.
4. אני יכול לראות את זה בעיני רוחי. באמצע העונה הרביעית, נכנס המפיק לחדר של הכותבים, ואומר להם: "טוב, חבר'ה, סיכמנו שהסדרה תמשך שש עונות וזהו. אז יש לכם את שתי העונות האחרונות לסגור את כל הקצוות שפתחתם". בתגובה, הכותבים פורצים בצחוק היסטרי, ואומרים לו: "תגיד, אתה השתגעת?! לסגור את כל הקצוות? בשביל לעשות כזה דבר אנחנו נצטרך להכניס פנימה איזה מכונת זמן מזורגגת!"
5. וחבר טוב שלי מנבא את הפרק האחרון בסדרה: ג'ק מתעורר בטיסה 815, כשהקברניט מודיע על הנחיתה המוצלחת בלוס-אנג'לס, מרים ראש ואומר לנוסע לידו: "וואו, לא תאמין איזה חלום דפוק היה לי עכשיו".

זוכרים את "מלך האריות"? זה השם העברי שניתן לסרט "The Lion King" של וולט דיסני מ-1994. תמיד הטריד אותי, למה קוראים לו "מלך האריות" אם הוא המלך של כל החיות, ולא רק של האריות. הסרט לא משאיר מקום לספק - יש סצינה מפורסמת שבה כל חיות הג'ונגל, מצב ועד פיל, משתחוות למלך האריה.

לדוברי האנגלית שבינינו ברור שהכוונה בשם הסרט היא "המלך-האריה", אני מניח שלמתרגמים זה נשמע צולע. "מלך החיות" אמנם נשמע פחות צולע - אולם בוודאי מטעמי מרקטינג חייבים שיהיה "אריה" בנטיה כלשהי בשם הסרט… אז זה משאיר "מלך האריות", למרות שמבחינת המשמעות זה סתם לא נכון.

אז זה הסבר אחד. אבל יש עוד הסבר. מקור הבלבול הוא בכך שאנו רגילים לראות במילה "Lion" שם עצם. ואז הניתוח שלנו של השם "The Lion King" מניח שיש שני משתתפים, ה-Lion מחד וה-King מאידך, ולא לגמרי ברור לנו איזה יחסים יש בין השניים - אז אנחנו בוחרים בסמיכות המוכרת לנו מהעברית, כאילו היה כתוב "The Lions' King". זאת בעוד שבפועל, בהקשר הזה, Lion הוא דווקא שם תואר שמשמעותו "בעל התכונה: שהוא אריה", והוא מתחלף עם white, old, French וכו'. וכמובן ש-"The French King" הוא מלך צרפתי, ולא בהכרח מלך של צרפתים. יוצא שלמרות שאנחנו מכירים את הדגם "תווית - שם תואר - שם עצם", קשה לנו להלביש אותו על "The Lion King" בגלל ההנחה שלנו לגבי המילה Lion.

שתי דוגמאות נוספת באותה קבוצת התחלפות ממש הן "The Boy King", שהיה ילד בעצמו אבל מלך של כל מצרים, וגם "The Scorpion King" - שאף הוא תורגם למרבה הזוועה (שלי) כ-"מלך העקרבים".

זו בדיוק הבעייתיות בשימוש במילון. המילון מניח מראש קיומם של חלקי-דיבר מסוימים, ומתייג מילים בתור חלקי-דיבר גם בלי ההקשר שבו הן מופיעות. אני בספק (ותקנו אותי, לא בדקתי) אם Lion, Boy וכו' מופיעים במילון האנגלי בתור שמות-תואר, למרות שבהקשר שלנו זה בדיוק המצב.

(*אגב: בוודאי יש ביניכם כאלה שיטענו שגם בהקשר הזה Lion הוא שם-עצם, ושמדובר ב-dvandva, כמו singer-songwriter וכדומה. אני לא חושב שזה המצב, כי Lion ו-King הם לא באותו מעמד, אבל זה נושא לויכוח אחר.)